מיקי זוהר: "ליברמן לא רלוונטי לפוליטיקה יותר"

מה היה לנו בבחירות האחרונות? שנאה, איבה, כזב, רמייה, דיסאינפורמציה, הכפשות הדדיות, תוכנית מאה, אבחונים פסיכולוגיים, מערכת משפט, כנסי בחירות, דרום אדום בוער, ילדים בממ"דים, קשישות מבוהלות, ושוב שנאה, איבה, ארס, שלא מפסיק לטפטף, קיטוב, קרבות בוץ, קרבות תרנגולים, זירה ממוקשת, טיבי, ביבי, היסטריה, היסטוריה, ימין, שמאל, חול וחול, ערבים, פצצות בדמשק, גופה בשופל, ירי בנגמ"ש, כסף קטרי, ג'יהאד איסלאמי, חמאס, אבו מאזן, דף מסרים, אהוד אולמרט, אתיופים, עולים חדשים, ייאוש, תקווה, סדר יום, זהו. רגע, לא, שחיתות, אי-אפשר לדלג על המילה הזו. חרמות, רשימה חלקית בהחלט.

תודה לכם פוליטיקאנו המושמצים, המוקעים אל עמוד הקלון הציבורי, על השירות למען המולדת, אזרחיה. באמת תודה לכם על ההירתמות והעשייה הבלתי פוסקת. תודה לכם על התייצבותכם בחזית, אופוזיציה וקואליציה, ערבים ויהודים, עולים וותיקים, דתיים וחילוניים, עירוניים ומתיישבים. ברשימה זו נדבר תודות ונניח ל'תרומה' הקשה לשיח המתלהם, המשמיץ, השונא, המפלג והמשסע. עכשיו הזמן לתודה.

הייתה בשעתו חלוקה חכמה בעולם. הוגי הדעות בררו 'מה,' הניחו משנתם לפני הרבים, חלקו זה על זה, הציעו תבונות, ניסחו יעדים ומטרות, ונמצאו בעצם משוחחים עם המונים שיחה בה המריצו אותם לומר 'מה' הם רוצים, למה הם שואפים, לאן הם מבקשים להכריע ברוב ובמיעוט ולאן הולכת החברה בה הם שותפים. הפוליטיקאים התרכזו בשאלה מי. מי האיש שילך לנו כדי להשיג את המטרות שיצאו מסדנת ההוגים, מי ייטול על עצמו את האחריות לביצוע המטלות בהן תלויות המטרות, מי יכול יותר, מי אמין יותר, מי יציב יותר.