המשנה לנשיא בית המשפט העליון, תאודור אור, פורש היום (יום ה', 18.3.04), בהגיעו לגיל הפרישה (70) לאחר למעלה מ-36 שנה על כס השיפוט.

"דה-לגיטימציה של בית המשפט"

בדברים שנשא הבוקר בטקס הפרידה ממנו, באולם ג' של בית המשפט העליון, הביע השופט אור דאגה רבה ממה שהוא מכנה "דה-לגיטימציה של בית המשפט" על-ידי גורמים פוליטיים.

"הכל מכירים בחובה של השופט לפסוק ללא השפעות אסורות", אמר אור "אך, למרבה הצער, שוב ושוב נאמרים דברים ונעשים מעשים אשר יש בהם פגיעה קשה בעיקרון זה. נושא ההתערבות בהליכים משפטיים והניסיון להשפיע על תוצאותיהם באמצעות כלי התקשורת הפך, לדאבון הלב, תופעה יומיומית והגל הולך וגואה. אך מה שרציתי להדגיש היום הוא, כי התערבות כזאת נשמעת גם מכיוונם של רשויות השלטון או נושאי תפקיד בהן.

כך, יכול שר בכיר להצהיר ולהציע בפומבי שעל בית המשפט העליון למשוך ידו מלדון בעניין פלוני אשר מובא בפניו, כי "זה לא עניין לבג"צ". הוא מציע זאת, וחוזר ומציע וכל העם שומע, כשברור הדבר, וזו כמובן גם עמדת פרקליטות המדינה המייצגת את הממשלה בה יושב אותו שר, שלבית המשפט לא רק סמכות לדון במחלוקת, אלא שהנושא הוא גם מהנושאים שבג"צ דן בהם מימים ימימה. הנזק המצטבר של אמירות כאלה, החוזרות ונשנות, מתבטא לא רק בנסיונות להשפיע על דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט. הוא מתבטא גם בהצגה לא מוצדקת של בית המשפט כדן בעניינים לא לו, ויש בה עידוד לְדֶה-לגִיטִימָצְיָה של בית המשפט העליון. [לנוסח המלא של דברי אור - ראו קישור].

נשיא בית המשפט העליון הודה לשופט אור על פועלו רב השנים, ונפרד ממנו במילים נרגשות: "שלום לך תאו אחי", אמר. "שלום לך בשמם של כל אחיך ואחיותיך בבית משפט זה. האור שהקרנת בהיותך עימנו יאיר את דרכי כולנו בשבילי המשפט והחיים; הוא בוודאי יאיר את דרכך שלך ושל רעייתך הטובה מיכאלה, שכולנו אהבנו, ובני ביתכם". [לנוסח המלא של דברי ברק - ראו קישור.


שופט ברמ"ח אבריו

השופט אור נולד בפולין, עלה לישראל בגיל שנתיים, התחנך בעפולה ורכש את השכלתו המשפטית באוניברסיטה העברית, שם השלים את חוק לימודיו בהצטיינות. לאחר שירות בצה"ל, עבד במשך 10 שנים כעורך דין במשרד פרטי. אור נשוי בפעם השניה (לשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיכאלה שידלובסקי-אור) ואב לארבעה ילדים מנישואיו הראשונים.

השופט אור פילס את דרכו במערכת המשפט - מהערכאה הנמוכה ביותר ועד לפסגה: מכהונת שופט שלום בעיר שדה ועד לכהונת המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אחד המוסדות היוקרתיים ביותר של ישראל, הזוכה להערכה רבה ברחבי העולם.

בדצמבר 1967 התמנה אור לשופט בית משפט השלום בעפולה ובשנת 1973 התמנה לשופט בית המשפט המחוזי בנצרת, במינוי של קבע. בשנות ה-80' כיהן כסגן נשיא וכנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, וישב במשפטים מגוונים - פליליים, אזרחיים, ערעורים ומסים. מספטמבר 1982 עד מרס 1983 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון ומאז מאי 1989 כיהן כשופט בית המשפט העליון, במינוי של קבע. ביוני 2003 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון.

ב-15 שנותיו בבית המשפט העליון נטל אור חלק בהכרעות רבות, בעלות חשיבות משפטית וציבורית רבה. את פסק דינו האחרון - בנושא כשרות התארים של בוגרי שלוחת לטביה בישראל - נתן אור הבוקר, ביומו האחרון בתפקידו. אור קיבל את העתירה שהגישו אלפים מבוגרי השלוחה הזרה, ופסק כי יש להכיר בתאריהם.

כמו כן, מילא אור מספר תפקידים ציבוריים: הוא כיהן כיו"ר המועצה האקדמית, כמנהל המכון להשתלמות שופטים וכמרצה ומדריך קבוע בהשתלמויות המכון מאז הקמתו. אור שימש גם כיו"ר ועדת המרכזית לכנסת ה-13. ציבור עורכי הדין מכיר את אור גם כמי שעמד בראש הוועדה לביקורת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל. הוועדה הגישה באוגוסט 1997 את מסקנותיה לנשיא בית המשפט העליון ולשר המשפטים.

יו"ר ועדת החקירה לאירוע אוקטובר

למרות הכל, נדמה כי לתודעת הציבור חדר שמו של אור עם מינויו, בנובמבר 2000, ליו"ר ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת האירועים שהביאו למותם של 13 מערביי ישראל באוקטובר 2000. מסקנות הוועדה נמסרו לממשלה בספטמבר 2003, והן כוללות ביקורת נוקבת על תפקוד הדרג הפוליטי בזמן מהומות אוקטובר ועל התייחסות ממשלות ישראל למצוקות המגזר הערבי; ביקורת קשה על התפקיד שמילאו מספר חברי כנסת ואישי ציבור ערבים בליבוי המהומות; וכן מסקנות אישיות ביחס למספר שוטרים.

פרשת אוחנה

לפני שנים אחדות נרקמה עלילה מכוערת נגד השופט אור. העיתונאי בן כספית פרסם ב"מעריב" פרשיה של שוחד מיני שקיבל לכאורה אור בעת שכיהן כשופט בית משפט שלום. ממצאי התחקיר, שהופרכו מכל וכל, התבססו על דבריו של יחיעם אוחנה, אדם שהורשע בתחילת שנות ה-80' בעבירות סמים על-ידי השופט אור וטוען עד היום לחפותו.

פרישתו של אור באה כשבועיים לאחר פרישתה של שופטת בולטת ותיקה אחרת - השופטת דליה דורנר - מבית המשפט העליון, ובעיצומו של שינוי משמעותי בהרכבו של בית המשפט.