דיינים בבתי הדין הרבניים קיבלו במשך למעלה מעשור תשלומים עודפים, בשל פרשנות שגויה של הנהלת בתי דין וחוסר התאמה של מדיניותה לזו של הנהלת בתי המשפט. כך מעלה (13.4.20) פסק דינו של סגן נשיא בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, כאמל אבו-קאעוד. המדינה לא גבתה בחזרה את התשלומים העודפים.

הסוגיה נוגעת ל"מענק שנים עודפות" - תשלום הניתן לעובדי מדינה פורשים שהועסקו בשירות המדינה למעלה מ-35 שנה (שכן הפנסיה המירבית היא 70% מהשכר לפי חישוב של 2% לכל שנת עבודה). בשנת 1989 קבעה ועדת הכספים, כי המענק יינתן לשופטים שכיהנו במשך למעלה מ-30 שנה, רק אם לפני מינוי זה עבדו בשירות הציבורי (דהיינו בפרקליטות או במשטרה).

הנהלת בתי המשפט לא יישמה החלטה זו במשך 28 שנים. רק בשנת 2007, כאשר ביצוע התשלומים לשופטים הפורשים הועבר למינהלת הגמלאות באוצר, הוגבל מענק השנים העודפות בהתאם להחלטת ועדת הכספים. בתי הדין הרבניים - המנוהלים בנפרד - המשיכו להעניק את המענק בצורה נרחבת, בניגוד להחלטת ועדת הכספים ובלא שמשרד האוצר יבחין במתרחש, וזאת עד לפני שנתיים.

הליקוי התגלה כאשר פרש הרב יעקב אלעזר מתפקידו כדיין וראש הרכב בבתי הדין הרבניים, שם שימש בשנים 2016-1979. בשנתיים שלפני מינויו לדיין שימש הרב אלעזר כרב שכונה באשדוד. הוא דרש להעניק לו את מענק השנים העודפות גם על שנתיים אלו, והסתמך על חוות דעת של רפי רכס, סגן היועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין. דרישתו של הרב אלעזר הובילה את המדינה לבחון את הנושא ולגלות את העובדה שבתי הדין העניקו מענקי יתר במשך 30 שנה.

לאחר שנדחתה דרישתו של הרב אלעזר, הוא הגיש תביעה בסך 500,000 שקל - אותה דחה אבו-קאעוד. הוא מזכיר את הפסיקה לפיה רבני שכונות אינם עובדי מדינה אלא עובדי המועצות הדתיות, וזאת למרות שהמדינה מתקצבת חלקית את המועצות. לכן, היה זכאי הרב אלעזר למענק שנים עודפות רק על חמש השנים שמעבר ל-30 שנותיו כדיין - ולא על השנתיים הנוספות כדיין ועל השנתיים הקודמות בתפקיד רב שכונה.

"אמנם, היישום הבלתי אחיד של החלטת הגמלאות יכול לבסס עילת אפליה כפי שטוען התובע בסיכומיו, אולם עם גילוי השגגה החלה המדינה ביישום נכון של החלטת הגמלאות. מתן הסעד הנתבע כעת, יביא להפליית התובע לעומת נושאי המשרה שיפוטית אחרים", מוסיף אבו-קאעוד. נציגי הציבור יוסף דרינגר ואורית היימן-שפירא הסכימו עם אבו-קאעוד. את הרב אלעזר ייצג עו"ד בן-ציון אדורם, ואת המדינה - עו"ד שני ינאי.