שלושה פלשתינים ניסו לחדור משטח הרצועה

שניהם היו כלים שלובים של תלות הדדית שגרמה להם לבסוף לכשלון הדדי. השמאל האמין שתמיכתו בהקמת מדינה פלשתינית תביא לשלום ולניצחון בקלפי. הפלשתינים האמינו שבעזרת השמאל הישראלי ישיגו את מטרתם הקמת מדינת פלשתין. שניהם חיו באשליות שגרמו להם לכשלון הדדי. הסכמי השלום בין ישראל לאמירויות, לבחריין, לירדן ולמצרים, ללא התחשבות ופתרון הבעיה הפלשתינית מצד אחד, והכשלון האלקטורלי של השמאל בכל הבחירות, הם ההוכחה לכשלון המדיני והפוליטי לשניהם.

שתי תמונות חורכות לי בנשמה. האחת יום קודם ערב כיפור (26.9.20): מראה הכותל המערבי השומם. הרחבה ריקה (למעט כ-200 איש שהגיעו רובם לצורך ארגון והפעלת הטקס המסורתי, הנערך שם במועד הזה, מדי שנה). המראה זועק ומספר את סיפור ויתורם של 100,000-200,000 המתפללים, דתיים, חרדים וגם חילוניים רבים מאד, שהיו מגיעים להתפלל שם מדי שנה. הכותל כידוע הוא מקום פתוח, תחת כיפת השמיים, מותר להתכנס, לא? אבל הם ויתרו. מדוע? כי שלום ישראל חשוב להם, כי בריאותכם ובריאותם חשובה להם, כי נפשם סלדה מההתכתשות הצפויה עם השוטרים. ומה יעשה קומץ שוטרים מול מאה אלף איש, אם אלה אכן יחליטו להגיע?

האם רוב ערביי יו"ש ו"הקו הירוק" הם יוצאי חלציהם של עמי כנען, כפי שטוענים דוברי ומערכת החינוך של הרשות הפלשתינית, או של גלי הגירה ערבית מהמאות ה-19 וה-20?

יש להקדים ולומר כבר עכשיו, אין שום פיוס לאומי בין פתח לחמאס, כל מה שהושג בשיחות איסטנבול בשבוע שעבר היה הסכמה על עריכת בחירות בלבד, נושא הבחירות הינו אחד הנושאים הנתונים במחלוקת בין פתח לחמאס מתוך שורה שלמה של נושאים הקשורים לפיוס הלאומי.