שלוש חברות להפצת ספרי לימוד היו שותפות להסדרים כובלים בלתי חוקיים בשנים 2013-2007 - קובע (יום ד', 28.10.20) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, עודד שחם. הוא הרשיע את החברות ומנהליהן בעבירות של צד להסדר כובל (בחלק מן המקרים - בנסיבות מחמירות) ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

הנאשמים הם מן המובילים בשוק ספרי הלימוד: חברת ספר לכל, המנכ"ל רחמים זלוף, בתו סיגל חבז ובנו אודי זלוף (מחזור החברה באותה עת היה 39-30 מיליון שקל בשנה); חברת מדע, והבעלים והמנכ"ל עודד שפר (מחזור של 10 מיליון שקל בשנה); וחברת יש הפצות ספרים, המנכ"ל משה כהן ובנו שי כהן (מחזור של 30 מיליון שקל בשנה). החברות התמודדו בכל פלחי השוק - בתי ספר, משרד החינוך, רשויות מקומיות, רשתות ספרים וחנויות ספרים.

האישום הראשון נגע למכרז שפרסם משרד החינוך ביוני 2007 לרכישת ספרים, אותם ישאילו בתי הספר לתלמידיהם. שלוש החברות ומנהלים בהן, לצד חברות נוספות ומנהליהן, היו שותפים להסדר כובל במסגרתו חילקו בשווה את הזכייה במכרז לרכישת ספרים עבור 50 בתי ספר ותיאמו את הצעותיהם. בשנת 2008 נעשה קרטל דומה במכרז ל-40 בתי ספר. האישום השני נגע להמשכו של אותו מכרז, בשנת 2009, ולפיו יצרו ספר לכל ומדע ומנהליהן (שוב, עם חברות נוספות) קרטל באספקת ספרים ל-70 בתי ספר.

האישום השלישי עסק באספקת ספרים לעיריית חולון, על-פי מכרז ממאי 2009. במכרז זה יצרה ספר לכל קרטל עם חברות נוספות, כך שרק היא ויש הפצות ניגשו למכרז וזכו בו. האישום הרביעי נוגע למכרז של עיריית קריית ים, גם הוא ממאי 2009, ובו נוצר קרטל בהשתתפות ספר לכל ומדע, במסגרתו ספר לכל לא ניגשה למכרז.

האישום החמישי הוא בנוגע למכרז של משרד החינוך מינואר 2012, לאספקת ספרים לבתי הספר. הספקים השונים החליטו במשותף שלא להגיש הצעות, ולפיכך פורסם מכרז נוסף בחודש יוני. גם הפעם החליטו כל הספקים שלא להתמודד, ובכך יצרו קרטל בלתי חוקי. לאחר שמשרד החינוך הקל בתנאי המכרז, חילקו ביניהן החברות את אספקת הספרים - שוב בצורה בלתי חוקית.

האישום השישי עוסק במכרז של החברה למשק וכלכלה של המרכז לשלטון מקומי, אשר פורסם באפריל 2013, גם הוא במסגרת פרויקט השאלת הספרים. כל החברות החליטו שלא להתמודד במכרז ולאחר מכן להגיש בנפרד הצעות לאספקת הספרים. החברות החליטו על כך יממה אחת בלבד לפני פתיחת החקירה הגלויה של הרשות להגבלים עסקיים (כיום - רשות התחרות).

הנאשמים טענו להגנה מן הצדק, בנימוק שהמכרזים עצמם היו הסדרים כובלים. שחם דוחה טענה זו: "מטרתם [של המכרזים] הייתה להביא להוזלת ספרי לימוד וצמצום פערים חברתיים. מדובר במהותה בפעולה ריבונית שלטונית, אשר בוצעה בגלוי וברבים, ולתכלית ראויה. היא נועדה להגשים אינטרס ציבורי ראשון במעלה. ביסודה, היא תואמת את העולה מן החקיקה לעניין מכרזים משותפים על-ידי רשויות מקומיות. פעולת הנאשמים, לעומת זאת, לא נועדה אלא להשיא את רווחיהם". גם אם המכרזים היו פגומים לשיטתם, מוסיף שחם, אסור היה לנאשמים ליצור קרטלים משלהם. הוא גם מציין, כי הם לא נקטו צעדים כלשהם נגד המכרזים.