הזירה המשפטית בכל הקשור לעתירות נגד רשויות ציבוריות בכל הקשור לאי-מסירת מידע בהתאם חוק חופש המידע ערה. בשנת 2019 הוגשו 526 עתירות לבתי המשפט וניתנו 158 פסקי דין. בדיון שהתקיים בוועדה המיוחדת לפניות הציבור של הכנסת, מסר ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, שלומי בילבסקי, כי בעוד שבמשרדי הממשלה התקבלו 20 מן העתירות ו-27 נדחו, בעתירות שהוגשו נגד רשויות מקומיות הפער היה גדול פי כמה - 73 עתירות התקבלו ורק 9 נדחו.

בילבסקי הביע דאגה מן הנתונים ואמר כי מדובר בכשל מובנה. הוא הסביר את הסיבות לפער - א. בעוד שבמשרדי הממשלה מקבלים הממונים הכשרה של 100 שעות, אין מקבילה דומה בשלטון המקומי; ב. הממונים ברשויות ממלאים את התפקיד לרוב בעל-כורחם, בתוספת למשימות אחרות שהם מקבלים ברשות.

היחידה הממשלתית אינה מוסמכת חוקית לטפל בתלונות נגד רשויות מקומיות, ולמרות זאת התנדב ראש היחידה הממשלתית להכשיר את הממונים ברשויות ("אפילו ב'זום'"). הוא הציע לקבוע בחוק חובת הכשרה לכל ממונה רשותי, לתקצב את התפקיד ולהופכו למשמעותי. יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב טסלר, אמר כי יש לשים את האצבע על הרשות המקומית, משום שמדובר בזירה הנוגעת לחיי היומיום, ובילבסקי אישר כי זו הזירה שהאזרח צריך להיות מחובר אליה יותר.

בילבסקי ציין כי כמחצית מהבקשות לחוק חופש המידע מוגשות בקשר לעניין אישי, אך המחצית השנייה לנושאים ציבוריים. טסלר שיבח מעורבות אזרחית זו ואמר כי אינה דבר המובן מאליו. בילבסקי אמר כי הוא מעדיף שבקשות בעלות חשיבות ציבורית יטופלו ע"י הממונים בעוד בקשות למידע אישי יטופלו במסלול נפרד, על-מנת לייעל את עבודת הממונה.

בפתח הדיון סקר ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע את הדוח שהגישה היחידה לסקירת שנת 2019, והקדים כי חוק חופש המידע הוא מן החשובים בדמוקרטיה, ובא להבטיח את זכות האזרח לשקיפות מהשלטון, ולקבלת דין וחשבון על תהליכי קבלת ההחלטות, ההוצאות ויתר העניינים.

הוא הדגיש את חשיבות החוק, ואמר כי מאחוריו עומדות כמה תפישות:

• להבטיח את חופש הביטוי הפוליטי של האזרח, משום שללא נתונים לא יוכל לגבש דעה;

• אור השמש מחטא וצריך לדעת האם הרשות מתנהלת כפי מצפים ממנה להתנהל;

• הרשות היא נאמן הציבור על המידע. המידע הוא נכס השייך לאזרח. המידע הוא נכס משמעותי בעל ערך כלכלי, מחקרי וכד'.

בילבסקי הוסיף כי מסירת המידע היא לא רשות ולא עשיית טובה, אלא חובה, ולכן חשוב להבטיח את הגישה הזו למידע, גם אם הוא עלול לגרור ביקורת, מוצדקת או לא מוצדקת. "לא כל מידע נמסר", הסביר הדובר את החוק, "וקיימות בחוק 20 מגבלות המאפשרות לרשות שלא למסור מידע. בעוד שהאזרח אינו חייב לנמק מדוע המידע דרוש לו, החוק מחייב את הרשות שמסרבת למסור מידע לנמק את סירובה.

היו"ר טסלר שאל לפשר החובה לפרסם יומנים של שרים וכדומה, ולפגיעה האפשרית בפרטיות במה שנחזה להיות עבודת ריגול ובילוש. ראש היחידה הסביר כי הדבר נצרך משני טעמים - לוודא שנבחר הציבור מנצל את זמנו כראוי וכדי לעקוב על אפשרות של יחסי הון-שלטון.

ראש היחידה ציין את צה"ל כגוף עם הפרות רבות בנושאי חופש המידע, בניגוד לעבר. הוא העריך שהדבר נגרם בין היתר מחילופי גברי, ולא ממדיניות מכוונת. הוא הביע פליאה שדווקא דובר צה"ל הממונה על ישום החוק בצבא ומבינה את חשיבות מסירת המידע אינה פועלת לתיקון הליקויים.

בילבסקי ציין לרעה את העובדה ש-36.5% מהבקשות נדחות בעילות שהמידע לא ניתן לאיתור, מצוי בידי רשות אחרת או נוצר בידי רשות אחרת. "זה מעיד על כשל בתקשורת שבין האזרח לרשות. אם מידע שאמור להימצא בידי הרשות לא נמצא יש בעיה בניהול הידע. האזרח לא יודע לאיזו רשות לפנות ומוציא הרבה אנרגיה לשווא שצריך לצמצם".

היו"ר טסלר סיכם בשבחים את עבודת היחידה, המונה שמונה עובדים בלבד, ואמר כי אומנם מדובר בצוות קטן, אך איכותי ושירותי.