חוקרים גילו, כי בכל שעה בה ילדים בגיל הגן צופים בטלוויזיה בכל יום, מאיצה ב-10% את סיכוייהם לפתח בעיות של חוסר ריכוז מאוחר יותר בחייהם.
הממצאים תומכים במחקרים קודמים, הטוענים כי טלוויזיה יכולה לקצר את משך תשומת הלב של ילדים, ותומכים בהמלצות האקדמיה האמריקנית של רופאי הילדים, כי אין לאפשר לילדים מתחת לגיל שנתיים לצפות בטלוויזיה.
"האמת היא שישנן סיבות רבות מדוע לא לאפשר לילדים לצפות בטלוויזיה שעות רבות מדיי. מחקרים שונים בנושא הראו, כי הדבר קשור להשמנה וכן לתוקפנות", אמר מוביל המחקר, ד"ר דימיטרי כריסטאקיס, חוקר בבית החולים לילדים במרכז הרפואי האזורי בסיאטל.
המחקר, שהופיע בגליון אפריל של הבטאון 'רפואת ילדים', התמקד בשתי קבוצות של ילדים, בגילאים שנה עד שלוש שנים, ונטען בו כי יתכן וטלוויזיה גורמת לגירוי יתר על המידה, ומשפיעה לצמיתות על המוח המתפתח.
המחקר כלל 1,345 ילדים, שהשתתפו בסקר בו נשאלו הוריהם על הרגלי הצפייה בטלוויזיה של ילדיהם, ודירגו את התנהגותם בגיל 7 על-פי טבלה הדומה לטבלת הנתונים שבשימוש באבחון הפרעות קשב וריכוז.
לדברי ד"ר כריסטאקיס, החוקרים התעלמו מנתונים לגבי השאלה, האם הילדים אובחנו כבעלי הפרעות ריכוז, אך מספר הילדים שהוריהם דירגו אותם כבעלי הפרעות כאלו (10%), זהה לשכיחות הקיימת באוכלוסיה הכללית. הבעיות כללו קושי בריכוז, התנהגות חסרת מנוחה ואימפולסיבית ולעיתים קרובות בלבול.
כ-36% מהילדים בני השנה לא צפו כלל בטלוויזיה, בעוד ש-37% צפו כשעה עד שעתיים ביום ונמצאו כבעלי סיכון גבוה ב-10%-20% לבעיות קשב וריכוז. 14% צפו שלוש עד ארבע שעות ביום והיו בעלי סיכון של 30%-40%, בהשוואה לילדים שלא ראו טלוויזיה. השאר צפו לפחות 5 שעות ביום.
בין הילדים בני השלוש, רק 7% לא צפו כלל בטלוויזיה, 44% צפו שעה עד שעתיים ביום, 27% צפו 3-4 שעות ביום, קרוב ל-11% צפו 5-6 שעות ביום וכ-10% צפו 7 שעות ביום ויותר.
הפסיכולוגית החינוכית ג'יין הילי כותבת במאמר המערכת של המגזין 'רפואת ילדים', כי המחקר "חשוב אך איחר את המועד", ויחד עם זאת, יש צורך לעקוב אחר הדברים כדי לאשר ולהסביר טוב יותר את המכניזם המעורב בתהליכים האלו.
החוקרים לא ידעו באילו תוכניות צפו הילדים, אך ד"ר כריסטאקיס אמר כי התכנים אינם בדרך כלל ה'אשמים' בכך. לדבריו, דמויות לא מציאותיות הנעות במהירות על המסך אופייניות לרוב תוכניות הטלוויזיה והן שיכולות לשנות את התפתחותו הנורמלית של המוח.
"המוח הצעיר מתפתח במהירות רבה במהלך השלוש שנים הראשונות של חיינו", אמר כריסטאקיס. "ידוע לנו ממחקרים בעכברים שרק נולדו, שאם אתה חושף אותם לרמות שונות של מעוררים חזותיים, המבנה של המוח נראה שונה מאוד, ותלוי בכמות החשיפה", אמר.
גירוי יתר במהלך תקופה גורלית זו "יכול ליצור הרגלים במוח שהם בסופו של דבר מזיקים", אמר כריסטאקיס. אם תיאוריה זו נכונה, הרי שהשינויים במוח הם תמידיים, אך ילדים עם בעיות קשב יכולים ללמוד כיצד לפצות על-כך".
החוקרים שקלו גם גורמים אחרים, בנוסף לטלוויזיה, היכולים לגרום לחלק מהילדים להיות בעלי נטייה לבעיות קשב וריכוז, כולל סביבת המגורים ומצבן הנפשי של אימהותיהם.
האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים טענה כבר בשנת 1999, כי ילדים מתחת לגיל שנתיים לא צריכים לצפות בטלוויזיה בשל הדאגה כי יש לכך השפעות על הגדילה ועל ההתפתחות המוקדמת של המוח, וכן על התפתחות הכישורים החברתיים, הרגשיים וההכרתיים.
ג'ניפר קוטלר, עוזרת למנהל המחקר, המפיקה תוכניות טלוויזיה לילדים ובהן "רחוב שומשום", נשאלה האם התוצאות יקבלו התייחסות בתוכניות החינוכיות.
"אנו לא מתעלמים מהמחקר", אמרה קוטלר, "אך יש צורך במחקרים נוספים על המשתנים השונים היכולים להשפיע על חשיפה מוקדמת לטלוויזיה, כולל השאלה האם צפייה יחד עם ההורים עושה את הבדל". לדבריה, "קיימים הרבה מחקרים... התומכים ביתרונות של טלוויזיה חינוכית".
