פעם, אם היינו מדמיינים דמות של רובוט, היינו רואים בעיני רוחנו דמות עשויה פח, גדולה ואיטית, שקולה מונוטוני וממוחשב.
מאוחר יותר ניסו גם בסרטים ובסדרות הטלוויזיה להפוך את הרובוטים לאנושיים משהו (זאת למרות האמרה הבנאלית, כי יום אחד הם ישתלטו לנו על החיים), אבל גם אז - הקול קול מחשב, והוא שהפריד בין עולם בני האנוש לעולם הרובוטים.
בסדרת סרטיו של שוורצנגר הפכו הרובוטים לאנושיים יותר, ואפילו גרמו לחלקנו להזיל דמעה, בעת שהם מזילים את עצמם לתוך לבה רותחת, אבל תמיד ידענו - שמדובר ברובוט.
ביפן, ארץ שתושביה מכורים לגדג'טים, לעולם הרובוטים נראה כי אין גבולות שמסתיימים בחדר המשחקים, או חדר המלחמה. חולים מבוגרים, אשר סובלים משטיון - מאירים פנים כשהם רואים את הרובוט דמוי הכלב, עטוף בבגדים רכים, בהילוך מתנודד בבית החולים.
חלקם מוחאים כפיים; אחרים מגיבים בחיוך חלוש. יש חולים אשר יצליחו, בסיועה של האחות, ללטף את הכלב (אופס, רובוט). סוכנות הידיעות AP מדווחת על התופעה: "זה חמוד", כך צוטטה אחת החולות בבית חולים ביפן.
מדובר, כך דווח, באחת מסדרות הטיפול-תרפיה החדשות בבתי החולים ובבתי אבות ביפן. חלק מהמדענים טוענים, כי רובוטים יכולים להיות התשובה לטיפול בזקנה ביפן ובמקומות אחרים, בהם גדלה האוכלוסייה ואולי, גם גדלים הקשיים לעזור לה ולטפל בה.
הרובוטים לא ישמשו רק כעוזרים, המבצעים מטלות פשוטות ומזכירים לחולים ליטול את תרופותיהם, אלא גם יארחו לחברה, למרות שבינתיים הם יכולים לנהל רק מספר דיאלוגים מגובל של שיחות. התוצאות האידאליות: חסכון בעלויות הכספיות, הפחתת הנטל מהמשפחות ושמירה על בריאות טובה יותר - של הזקנים והחולים.
יפן היא המדינה המובילה בעולם במחקר בנושא רובוטים "חברים", אך עד כה לא הצליחו מפתחי החברים המלאכותיים לענות על כל הצרכים החשובים והחיוניים. בינתיים נראה, כי בעלי החיים הרובוטים צובר תאוצה, גם בקרב ילדים, ויש כאלה - אשר חשים שלא בנוח עם העובדה, שבני אדם יכולים להסתפק בחברות - של רובוט.
"תמיד יהיה תפקיד שמי שצריך לבצעו הוא בן-אדם", כך טוען קימיקה אוסושי, פרופ' לגרונטולוגיה (מדע הזקנה) במכללת אוסאקה לסיעוד. "זה חשוב שאדם יהיה באינטראקציה אחד על אחד וידבר עם החולה. לנגן מוסיקה או להדליק את הטלוויזיה - לא באמת גורם לתגובה".
מספר חברות ביפן פיתחו כבר רובוטים מסוגים שונים, כאשר הן עושות שימוש בטכנולוגיה קיימת, אך לדעת מדענים רבים - אינן מצליחות לספק את התשובה האמיתית. חברת 'שיבטה', למשל, השקיעה 9 מיליון דולר בפיתוח פארו, רובוט שממצמץ ומנופף בידיו - אך עדיין נייח. הרובוט יימכר השנה ככל הנראה בסכום של 2,800 דולר.
כלב = שקט נפשי
טושיו טמורה, פרופ' מהמוסד הלאומי העוסק במדעי הזקנה ומחקר אריכות ימים עסק ברובוטים בדמות בעלי חיים אשר מטרתם לגרום לגירוי ולנחמה בקרב אנשים מבוגרים. בעבודתו הוא משתמש ברובוט של סוני, אייבו בעל 4 הרגליים, לרוב בדמות כלב. הרובוט אינו מתוחכם דיו, אך אנשים מגיבים לתנועותיו הפשוטות - בחיוב, כך לדבריו של טמורה.
חולים עם שטיון בבית החולים אובו, במרכז יפן, סובלים מבעיות זכרון חמורות. הם אינם יכולים לזכור את שמותיהם, פניהם של בני משפחתם, לעתים אינם מבחינים בין אוכל לבין לכלוך המונח לפניהם, חלקם נוטים לשוטט בלילות. פרופ' טמורה גילה, כי אותם חולים מוצאים עניין בחיות הפרווה המכאניות ואוהבים אותן. הוא הלביש את הרובוט דמוי הכלב בבגדים רכים, וכעת, הוא מקווה כי הרובוט ישופר ויוכל בעתיד הקרוב גם לפקח על לחץ הדם של החולים ועוד. טמורה ועמיתיו פרסמו לאחרונה מחקר, על-פיו חלק מפעילות החולים, כגון דיבור, צפייה, מגע, מוגברים באמצעות תרפיה עם הרובוט.
"המשחק עם הרובוט מפחית בעיות התנהגות, והם זוכים לאיזשהו שקט", כך לדבריו של טמורה, בראיון בו הראה גם דוגמאות מצולמות.
כלב טוב
אך שאלה נוספת שנשאלת - האם הרובוטים יהפכו את האנשים לעצלנים, כשהם ממלאים פעולות רבות עבורם? ג'ון ג'ורדן, מנהל בחברת ייעוץ אשר חקר כיצד מעצבת הטכנולוגיה את הציפיות של בני האדם, מאמין כי הדבר בלתי נמנע. הרובוטים יהפכו למה שהפכו משחקי המחשב, הסרטים "ויסממו" אותנו.
האם ייתכן שיום אחד נבקש מהרובוט להביא לנו משקה מהמקרר, וכשישוב עם המשקה בפה - נלטף אותו כאות תודה? לטענתו של ג'ורדן, אנשים נוטים לייחס רגשות חיבה לדברים שאינם אנושיים.
