צה"ל תקף שלוש דירות מבצעיות של מפקדים בחמאס <br>

זוהי הנכבה העצמית של ערביי ישראל. בניגוד למלחמה ב-1948, הם לא יוכלו לבוא בטענות לצד האחר. כאשר יעשו חשבון נפש וישאלו מה השתנה ולמה הכל נדלק, יוכלו לבוא בטענות רק לעצמם. 20 שנה אחרי אירועי אוקטובר 2000, שוב תבערה גדולה. ועל מה? כברת הדרך שעשו יחד עם השלטון המרכזי והרוב היהודי לרפא את פצעי העבר, נמוגה.

רוב ערביי ישראל הם אזרחים שומרי חוק, הם אינם אלימים, ואסור לתת לקיצוניים משני הצדדים להשתלט על סדר היום הציבורי שלנו. המשפט הזה כל כך הגיוני, הוא מסדר לנו את כל הוויית חיינו, ואין לנו אלא להאמין באמיתותו. כתב הטלוויזיה המסתובב בלוד עוקב אחרי האנשים הפשוטים, כלומר - האזרחים הערבים שלא השתתפו בפרעות, והוא תופס אימא שהולכת עם עגלה או אבא שזה עתה שב הביתה מעבודתו, ושואל אותם: "האם יחזרו לכאן החיים המשותפים?"; התשובות שהוא מקבל הן ברורות וחדות: "לעולם לא". אבל התשובות הללו, המשקפות את דעתו של הרחוב, אינן מבלבלות איש וכולנו יודעים שהחיים הם הגיוניים: אנשים שיש להם אזרחות, דירה, מכונית, וחוגים לילדים - אלו אנשים שלא ייתמכו בקיצוניות או באלימות.

התפרצות גל האלימות אשר פקד את החברה בישראל השבוע, שוסע עוד שסע בתוך החברה ומעלה שאלות: מי ומה גרם לזה, מה הסיבה לעוצמה החריגה שהביאה להרס וחבלה בתשתיות חיוניות לקיום ולתפקוד הנורמלי של כל הצדדים? הזעם רווי השנאה שבא לידי ביטוי מצד הפורעים הערביים חשף את השבר העמוק הקיים בין החברה הערבית ובין המדינה היהודית, מוסדותיה וסמליה.

מחבל חמוש במטעני נפץ, נשק מסוג קרלו וסכין ניסה לבצע פיגוע משולב לעבר לוחמי צה״ל ביישוב היהודי בחברון, במרחב החטיבה המרחבית "יהודה".

נעצר חשוד בהשלכת בקבוק התבערה לעבר בית בעיר יפו ובפציעת ילד בן 12 המתגורר בבית. הותר לפרסום (יום ג', 18.5.21) כי שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל עצרו בסוף השבוע תושב יפו בשנות ה-20 לחייו בחשד שהשליך את בקבוק התבערה.