בית המשפט העליון דחה (יום א', 5.9.21) ערעור על אישור שנתן בית המשפט המחוזי להסכם פשרה, בו נקבעה ריבית נשך - כזו הגבוהה מן הריבית המירבית הקבועה בחוק. הצדדים הסכימו שהחייב טאמז אלישקוב ישלם לחברת א.ר.א.ב בונוס ריבית פיגורים של 22% לשנה, בעוד החוק מגביל אותה ל-17%; וריבית רגילה של 13% בתוספת מע"מ (דהיינו 15.2%), בעוד החוק קובע ריבית מירבית של 13% ואוסר להוסיף עליה מע"מ.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ארז יקואל) אישר את הסכם הפשרה, לגבי חוב בסך 8 מיליון שקל. היה זה בסיומם של הליכים רבים בין הצדדים, וכדברי השופטת דפנה ברק-ארז - "רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לעסקות שבוצעו ביניהם". אלישקוב ביקש לבטל את ההסכם בשל שורה של טענות עובדתיות, אשר נדחו בידי בית המשפט העליון, ובטענה שמדובר בהסכם בלתי חוקי בשל ריבית הנשך שנקבעה בו.

יתרונה של הפשרה יתרוקן מתוכן

בדחותה את הערעור מזכירה ברק-ארז, כי בית המשפט העליון "עמד בעבר, פעמים רבות, על החשיבות הרבה הנודעת לסופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין. סופיות זו נדרשת על-מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לגבי אותם הסכמים ואת יסוד הוודאות. על כן נקבע כי יש להצביע על טעמים מיוחדים, משכנעים וכבדי משקל על-מנת להצדיק את ביטולו של פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה". היא מוסיפה:

"אכן, לא יכול להיות ספק ששופט המאשר הסכם פשרה אינו משמש 'חותמת גומי'. ככל שעולה מהסכם הפשרה אי-חוקיות הנגלית לעין או פגיעה בתקנת הציבור המשתקפת על פני הדברים - אין מקום לאישורו מלכתחילה. אולם, ככלל, בית המשפט אינו מפעיל שיקול דעת שיפוטי משמעותי בבואו לאשר את הסכמות הצדדים. קשה לצפות כי שופט יירד לחקר כלל הטענות בתיק על-מנת לוודא את הביסוס המשפטי והעובדתי של הסכם הפשרה. אילו אלה היו פני הדברים - אף תיק לא יכול היה להסתיים בפשרה ללא דיון, ויתרונה הגדול של הפשרה - סיום הסכסוך מיד ותוך חסכון במשאבים לשני הצדדים - היה מתרוקן מתוכן".

ברק-ארז אומרת כי אכן הריבית גבוהה מזו שנקבע בחוק - אך אין בכך כדי לקבוע מיניה וביה שהיא בלתי חוקית. כדי לקבוע זאת, על בית המשפט לבחון את ההסכם ואת מערכת היחסים בין הצדדים - אך אין זה תפקידו כאשר הם מציגים בפניו הסכם פשרה. מעבר לכך, אלישקוב לא הוכיח שחוק הריבית חל על הלוואה זו. מכאן היא חוזרת למישור העקרוני:

"קבלת טענות המערער במקרה זה עלולה לרוקן מתוכן את השימוש בכלי הפשרה, ובפרט פשרה בחסות שיפוטית המקבלת תוקף של פסק דין. אל לנו לשכוח מושכלות יסוד. מוסד הפשרה נועד, בין היתר, לאפשר לבעלי דין לפתור את הסכסוך ביניהם במהירות וביעילות. ההסכמות שאליהן מגיעים הצדדים במסגרת הסכם פשרה משקפות הקצאת סיכונים שבמסגרתה כל אחד מהם עשוי 'לוותר' על טענות שהוא בטוח בצדקתן. פתיחת הדלת לבחינה מדוקדקת של הסכמי פשרה ביחס לאופן החלתן של הוראות הדין הרלוונטיות על התשתית העובדתית המונחת ביסוד ההסכמים עלולה בסופו של יום לפגוע בבעלי דין המבקשים לפתור את הסכסוך ביניהם מבלי להידרש להליך משפטי מלא".

דעת המיעוט: נגד מתדיין מתוחכם

לסיום מבהירה ברק-ארז: "אין בעמדתי משום מתן תוקף, או פתיחת דלת, לאישורם של הסכמי פשרה בלתי חוקיים על-ידי בתי המשפט. עמדתי מבוססת על כך שביטולם של פסקי דין הנותנים תוקף להסדר פשרה בשל טענת אי-חוקיות, או הימנעות מלכתחילה מאישורו של הסדר פשרה מחמת אי-חוקיות, צריך להיות שמור למקרים חריגים ביותר, שבהם אי-החוקיות הייתה גלויה או שברור כי בית המשפט שבחן את הסדר הפשרה היה צריך לזהותה ולהימנע מליתן לה תוקף".

השופט נעם סולברג הסכים עם ברק-ארז, לאחר התלבטות (כדבריו), בשל ריבית הנשך שנקבעה בהסכמים בין אליקשוב לבין א.ר.א.ב. אולם, ספק אם זוהי ריבית בלתי חוקית, ולכן "בהינתן הספק ובהינתן השלב שבו מצוי הסכסוך - ערעור בהליך לביטול פסק דין אזרחי שהפך חלוט - סבורני כי אין מקום להידרש לשאלה זו. עקרון סופיות הדיון, מורה כי בית המשפט לא יבחן מחדש את ההסכם ואת פסק הדין שנתן לו תוקף, ולא יבטל פסק דין שהפך זה מכבר לחלוט. אם לא כן, אין לדבר סוף, ואין טעם ממשי בפתרון הסכסוך בבית המשפט מלכתחילה... נדרשת אי-חוקיות מובהקת, על-מנת להצדיק סטייה מעקרון סופיות הדיון וביטול פסק דין שניתן בהסכמה".

השופט יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט, כי יש לקבל חלקית את הערעור ולהתערב בתנאי הסכם הפשרה, כך שריבית הפיגורים תהיה 17% והריבית הרגילה תהיה 13% ללא תוספת מע"מ. גם הוא אומר שביטול הסכם פשרה צריך להיעשות במקרים חריגים בלבד, אך לשיטתו - מדובר במקרה שכזה, משום שלדעתו הריבית שנקבעה בו היא בלתי חוקית. לדבריו, "איני רואה מקום לאפשר למתדיין מתוחכם הפועל בשוק ההלוואות מזה שנים ארוכות לגבור על הוראותיו הקוגנטיות של חוק הריבית באמצעות שימוש בהסכמי פשרה כגושפנקא לפעילותו הבלתי-חוקית".

אליקשוב חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את אליקשוב ייצג עו"ד יששכר בר-הלל, ואת א.ר.א.ב - עו"ד רון טורקלטאוב.