היום שמעתי הרצאה מעולה של עידית פרי, מרצה על השואה, שנושאה: "מצדה על הכרמל". מעניין, איך אירועים שקרו ממש באתר ביתנו ובתים סמוכים והונצחו בגינה ומצבת זיכרון ליד הבית, לא היו נהירים לי, או לפחות לא בפירוט שעידית פרי הביאה. הישוב היהודי בארץ ישראל חשש במשך 200 ימי החרדה בשנת 1942 מאפריל ועד נובמבר, שהגרמנים ינצחו את הבריטים ויפלשו לארץ ישראל. מסתבר שהיו שתי אסכולות, הכל על-פי עידית פרי, האחת של בן-גוריון והנהגת הישוב שהאמינה שאם הנאצים ינצחו יפונו חצי מיליון היהודים יחד עם אלפי הבריטים לעבר הודו והמושבות. הייתה רק בעיה קטנה - הבריטים לא חלמו אפילו לפנות את היהודים והתכוונו להשאיר אותם למר גורלם. הם אפילו לא הפציצו את אושוויץ, אז למה להשקיע מיליונים להצלת יהודים? עידית פרי גם סיפרה לנו בהרצאתה על קסטנר, שהבריטים פסלו על הסף את הצעת אייכמן של אלפי משאיות בתמורה למיליון יהודי הונגריה, כי הם אמרו 'מה נעשה עם מיליון היהודים', הם הרי סגרו את שערי ארץ ישראל עוד לפני המלחמה.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
