|
|
השקעה של 25 מיליון שקל [צילום: מתפ"ש]
|
|
|
|
|
בג"ץ מחווה דעה על פרטי הפעלת הבידוק במחסום ב"מעבר רחל" (מחסום 300) שבגדר ההפרדה, בין ירושלים לבית לחם, ברמה שיש שיראו בה התערבות-יתרה וביטוי לאקטיביזם שיפוטי ניכר בפעילות המשטרה והמינהל האזרחי. פסק הדין ניתן (3.1.22) בידי השופט יצחק עמית בהסכמת השופטים ג'ורג' קרא ודוד מינץ; שני הראשונים נחשבים ל"אקטיביסטים" בעוד האחרון נחשב ל"שמרן".
במעבר זה חולפים מדי יום אלפי פועלים פלשתינים, רובם בתחומי הבניין והחקלאות, וכן למטרות אחרות. עד שנת 2019, אומר עמית, היה זה "מחסום הבושה" ומסביר: "התמונות של מאות פועלים דחוסים, נמחצים ומטפסים זה על זה בתוך מעבר צר, דקרו את העין ואת הלב. יחד עם הפועלים הנמחצים זה אל זה, נמחץ ונרמס גם כבוד האדם במובנו הבסיסי ביותר. קשה להעריך ולכמת את רגשות השנאה, הזעם, ההשפלה והייאוש שנצברו בקרב אלפי העוברים במחסום מדי יום משך שנים רבות".
לפני שנתיים הושלם שדרוג משמעותי של המעבר, בהשקעה של 25 מיליון שקל, ועמית מברך את המדינה על כך. אולם, האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד טענו, כי עדיין שורר במקום דוחק ניכר. עמית מעיר: "ענייננו-שלנו מתמקד אפוא במעבר עצמו, אך נציין כי המעבר הוא רק תחנה אחת במסלול הייסורים שנדרש העובד הפלשתיני לעבור תמורת הזכות לעבוד בישראל, זכות שלעיתים אף נרכשת בכסף ונוגסת בשכרו הדל ממילא של העובד". לדבריו, המדינה לא חלקה על חובתה לכבד את זכויותיהם של העוברים במעבר רחל, ומדובר גם באינטרס מובהק שלה.
הקרוסלות הן צוואר הבקבוק
בג"ץ דן שלוש פעמים בעתירות וביקש מן המדינה עידכונים. עמית משבח את המדינה על כך שהמעבר אורך כיום 17-12 דקות בלבד, אך עדיין "קיימת בעיה של התקהלות-הצטופפות-דוחק בכניסה למעבר, ואלה בתורם מביאים לעיתים להתעלפויות, לפציעות ולתופעות אלימות בין המבקשים להידחק פנימה". לדברי עמית, הבעיה קיימת בעיקר בצד הפלשתיני, אך נובעת גם מדרך פעולתו של המעבר, שצוואר הבקבוק בו הוא שתי הקרוסלות שבכניסה למעבר בצד הפלשתיני והשתיים שביציאה ממנו בצד הישראלי. נציגי המדינה הסבירו, כי מטעמי ביטחון הקרוסלות נסגרות עד שהמצויים בחלל המעבר עוברים לשטח ישראל.
על כך אומר עמית: "איני רואה להתערב בשיקולים הביטחוניים והבריאותיים של ניהול המעבר, מאחר שמדובר בשיקולים מקצועיים מובהקים. עם זאת, דווקא בשל המעבר המהיר בתוך מרחב המעבר (כארבע דקות מרגע המעבר דרך הקרוסלות), על האחראים להיות עם אצבע על הדק הכפתור המפעיל את הקרוסלות, ולהיות ערים לכך שבכל שניה שהקרוסלה נסגרת, יש כדי להרבות דוחק בצד הפלשתיני.
"העותרות הצביעו על ההפעלה לסירוגין של הקרוסלות כאחד הכשלים המרכזיים באופן הפעלת המחסום. ואכן, מטבע הדברים הפעלה לסירוגין של הקרוסלות, שלא לדבר על סגירה של אחת הקרוסלות, יוצרת מיידית 'פקק' ודוחק בחוץ. טוב יעשו הגורמים האחראים אם יבחנו שוב את אופן הפתיחה-סגירה של הקרוסלות, ואם לא עדיף להכניס עוד מספר פועלים אל תוך מרחב המעבר, על פני סגירת הקרוסלות לעיתים תכופות.
"...בעתירה הובאו עדויות ותמונות המעידות על כך שרק קרוסלה אחת פעלה ואף היא עבדה לזמן קצר ונסגרה כל מספר דקות. בתמונות אף ניתן לראות כי בשעה שהמונים מתגודדים ברחבה החיצונית, המעבר בפנים ריק לחלוטין. מצב זה מעיד לטעמי על כשל של ממש בתפעול המעבר באותה עת. ממון רב השקיעה המדינה בשדרוג המחסום והפיכתו למעבר שחלקים ממנו מזכירים טרמינל של שדה תעופה. חבל כי בשל ויסות עומסים לא מושכל, ההשקעה לא תקצור את מלוא הפרי. בנוסף, וככל שהפעלה מושכלת של שתי הקרוסלות לא תביא להקלה, טוב יעשו המשיבים אם יבחנו התקנה של קרוסלה נוספת".
עוד הנחה עמית את המשטרה והמינהל האזרחי, כפי שהתחייבו, להפעיל את המעבר 24 שעות ביממה ולהפעיל בשעת העומס את כל נתיבי הבידוק ועמדות הזיהוי, ולהקפיד שהגורמים הרלוונטיים יהיו נוכחים בשטח בשעות אלו. בשל טענות לפגיעות מיניות בנשים הנדחקות בתור, הוסיף עמית, על המדינה לבחון את האפשרות לפתוח בשעות העומס את המסלול המיועד לצרכים הומניטריים ולהקצותו לנשים בלבד. לבסוף הוא אומר: "תם ולא נשלם. דחינו את העתירה, אך דלתות בית המשפט פתוחות וטענות העותרות שמורות להם, תוך המשך מעקב אחר המתרחש במעבר". את העותרות ייצגו עוה"ד רוני פלי ועודד פלר, ואת המדינה - עו"ד שי כהן.
