העליון: בי"ח חרדי יבצע הפריות מבחנה לבלתי-נשואות

בית החולים החרדי לניאדו הפלה בצורה פסולה נשים בלתי נשואות, כאשר סירב להעניק להן טיפולי הפריה חוץ-גופית - קובעת (יום ב', 18.7.22) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. היא דחתה את ערעורו של בית החולים על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הדס עובדיה) לאשר תביעה ייצוגית נגדו בנושא זה.

בית החולים שוכן בקריית צאנז בנתניה ושייך לעמותה חרדית. לדבריו, הוא פועל על-פי ההלכה וככזה אינו רשאי לסייע ללידות של נשים שאינן נשואות. בית החולים גם הזהיר, כי אם תתקבל התביעה במלואה - 60 מיליון שקל - הוא עלול לקרוס מבחינה כלכלית, כאשר ממילא הוא מצוי בתוכנית הבראה ומתקיים רק בעזרת המדינה. לדבריו, מקור סירובו (גם כאשר מדובר בבני זוג שאינם נשואים כהלכה) הוא "בציווי רבני הרואה בתרומת זרע מגורם זר משום חילול קדושת המשפחה, המתבטא בניתוק הקשר בין הולדת ילדים ובין נישואין, ובעידוד יחסי מין מחוץ לנישואין; וכן בפסיקות הלכה שנועדו למזער את החשיפה לקיומן של עבירות חמורות דוגמת גילוי עריות וממזרות".

ברון אומרת כי השאלה המרכזית היא איזה חוק חל על בית החולים - חוק איסור הפליה או חוק זכויות החולה. חוק איסור הפליה קובע: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם".

לא על יסוד הלכתי או מצפוני

לדברי ברון, חוק זה קובע נורמה כללית ואינו עוסק בשירותים רפואיים - המטופלים בחוק זכויות החולה. חוק זה קובע: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה". זהו חוק ספציפי, הגובר על החוק הכללי - והוא זה החל על בית החולים. מניעת הפריות מבחנה מנשים שאינן נשואות מהווה אפליה כזאת, גם אם איננה כתובה במפורש בחוק - שכן הוא חל גם על "מטעם אחר כיוצא באלה", כולל טעם של מעמד אישי, קובעת ברון.

ברון דוחה את עמדתו של היועץ המשפטי, לפיה ניתן "לאפשר הבחנה בין מטופלים מחמת טעמים הנעוצים באופיו של הגורם המעניק את השירות הרפואי - למשל, שיקולים הלכתיים הנגזרים מהגורם שמספק את השירות הרפואי והם אינם נוגעים למי שמקבל את השירות". היא מסכימה שזכות החולה לקבל טיפול אינה מוחלטת, וייתכנו נסיבות מיוחדות בהן הגורם הרפואי יוכל לסרב להעניק טיפול בשל אמונתו הדתית - אך זאת רק מטעמים הנוגעים לסוג הטיפול ולא לזהות המטופל.

ברון קובעת: "שונות הנובעת מטעמיו ההלכתיים של המוסד הרפואי המעניק את השירות הרפואי איננה שונות רלוונטית לצורך הבחנה בין מטופלים; ומשום כך ההבחנה שעורך לניאדו בין נשים נשואות ובין נשים שאינן נשואות מהווה הפליה אסורה. בהקשר זה ניתן לגלות הבנה לחששותיו ולמניעיו של בית החולים מנקודת מבטו, החפץ במניעת הפרה לכאורה של מוסכמות דתיות-הלכתיות. אלא שענייננו איננו מתמקד בשאלת עצם הסירוב ליתן טיפול רפואי שאינו עולה בקנה אחד עם 'מצפונו', כי אם בשאלת ההפליה במתן הטיפול הרפואי; ובהתאם להסדר החקיקתי הקיים בחוק זכויות החולה לא ניתן לבצע הבחנה בין מטופלים על יסוד טעם הלכתי או מצפוני".

לא לחייב את הרופא הספציפי

השופט יצחק עמית, אשר הסכים עם ברון, מוסיף: "אין להסיק מפסק דיננו כי ניתן לחייב רופא ליטול חלק בהליכי פריון המנוגדים לצו מצפונו ולערכים בהם הוא דוגל, ויש לאפשר לרופא החפץ בכך להימנע ממתן טיפול פריון אשר נוגד את עמדתו המוסרית, האתית או הדתית. יש להניח כי ניתן יהיה למצוא פתרון שייתן מענה להכרתו הדתית והמצפונית של הרופא ולרצון המטופל לקבל טיפול בבית החולים".

לדברי עמית, לניאדו "לא עמד ברף הנדרש להוכחת הבסיס ההלכתי לטענתו כי מתן טיפולי פוריות לנשים לא נשואות על-ידי מי מאנשי הצוות הרפואי, פוגע בליבת האיסור ההלכתי של מטופלים אחרים או של אנשי צוות אחרים בבית החולים, להבדיל מאי נוחות גרידא (ואיני נדרש לשאלה אם למוסד, להבדיל מאדם, יש זכות חוקתית לחופש דת ומצפון). דומה כי בבסיס מדיניות בית החולים עומד החשש הכללי לפגיעה בצביון הדתי של בית החולים, ובערכים המכתיבים לו מדיניות זו". הוא גם מזהיר מפני מדרון חלקלק, בו בתי חולים אחרים עשויים לסרב להעניק טיפולים אחרים וזאת מטעמים דתיים.

השופט בדימוס ג'ורג' קרא הסכים עם ברון. לניאדו חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את בית החולים ייצגו עוה"ד ארנון גרפי, דורון טאובמן, חגי טימנס ושי חן, את התובעת ייצגו עוה"ד חגי קלעי, אוהד רוזן ועדי ניב יגודה; ואת היועץ המשפטי - עו"ד לימור פלד.