היא אחת הנשים המרתקות ביותר בעולם הערבי והמוסלמי, ויחד עם זאת האשה שככל הנראה מסעירה כיום את הממסד הדתי-האיסלמי יותר מכל אחת אחרת. כבר אמרו עליה בעבר שהיא יחידה במינה, אחת בדורה. ד"ר נוואל א-סעדאוויי עולה שוב על מסלול התנגשות בלתי-נמנע עם האוטוריטה העליונה של הסונה. או אולי נכון יותר לומר, מובלת אליו.

היא בת 72, שערה הלבין זה מכבר, אך חרף גילה המופלג מסרבת א-סעדאווי להרפות. לאורך השנים יצאו מתחת ידיה 42 ספרים, חלק לא מבוטל מהם אסור בפרסום במדינות ערב, ובמצרים בפרט, עד עצם היום הזה. אמירותיה מעוררות המחלוקת זכו לגינויים רבים. הפמיניסטית המצרית, לכל הדעות נטע זר בנוף הערבי, עוטה שריון מחדש ונערכת למסע הכפשות נוסף מצד מוסד אל-אזהר.

אל-אזהר: בליל רעיונות מופרכים

סלע המחלוקת הוא ספרה של א-סעדאווי משנת 1987 - "נפילת האימאם". כתיבת הספר, מספרת א-סעדאווי, החלה שש שנים קודם לכן, בשנת 81', בעת שנעצרה על-ידי השלטונות המצרים ביחד עם עוד כ-1,500 אינטלקטואלים ואנשי אופוזיציה, זמן קצר לפני ההתנקשות בחייו של הנשיא אנוור סאדאת. הספר תורגם מאז ל-14 שפות.

"נפילת האימאם" מגולל את סיפורה של נערה, בת מחוץ לנישואין של כהן דת איסלמי, אשר בזה לצביעות של החברה הערבית והמוסלמית הנשלטת על-ידי גברים ונאחזת באיסלם כצידוק לכל מעשיה. "נפילת האימאם" מכיל מסרים סמויים על שחיתות המשטרים במדינות ערב וניצול הציבור הערבי. הספר, אשר טומן בחובו בין היתר מסרים המערערים את יסודות דת האיסלם, מושך דווקא בעת הזו אש מכיוונו של הממסד הדתי במצרים - מוסד אל-אזהר.

באל-אזהר דורשים כעת לאסור את פרסום "נפילת האימאם" במצרים. הטענה העיקרית: "מדובר באוסף סיפורים דימיוניים הכוללים ביטויים הפוגעים באיסלם". ממשלת מצרים אגב, אסרה את הצגת הספר ביריד הספרים הבינלאומי שנערך בקהיר בשנת 2002. על ההאשמות הנוכחיות אומרת א-סעדאווי: "אין לי מושג מה כוונתם".

א-סעדאווי, שידעה בעבר עימותים רבים עם המשטר והממסד הדתי כאחד, אינה מתרגשת כלל ועיקר ודוחה היום את הביקורת על הסף. "בכל שנה נפתח נגדי מסע הכפשות נוסף. אני ויתר 'המחדשים' הפכנו לכלי ניגוח של המשטרים ומוסדות הדת במדינה". א-סעדאווי, אשר מודעת לקשר ההדוק בין המשטר במצרים למוסד אל-אזהר, מסבירה: "אלו הם שני פנים למטבע אחד. אני נמנית על האופוזיציה למשטר ועל-כן אני מותקפת". על תפיסתה את הקשר המיוחד הזה, מעידים דבריה הבאים: "כל עוד הממשלה מדברת על רפורומות מבלי לבצען, כל עוד יש מי שמתחסד ומחניף לאיסלמיסטים, רדיפת 'המתחדשים' תימשך".

"משטרת הדת" המצרית

סוגיית החרמת הספרים וסתימת הפיות עולה מחדש לסדר היום הציבורי במצרים. זאת, עוד בטרם נסגר הגולל על פרשה אחרת, הנוגעת לקובץ שירים פרי עטו של המשורר אחמד א-שהאווי - "צוואת התשוקה של האשה". מוסד אל-אזהר קרא להחרים את הקובץ כבר בשנה שעברה. הקריאה עוררה בשעתו ביקורת בקרב חוגי האינטלקטואלים והוגי הדעות במצרים ועדיין ניטש ויכוח בנושא.

בתחילת החודש נתן שר המשפטים המצרי, פארוק סייף א-נסר, צו המורה על הענקת סמכויות למוסד אל-אזהר "לעקל" פרסומים הרואים אור בשווקים המצריים, ללא חותמת המוסד או אישורו. במסגרת זו, הוקמה ועדת בדיקה מיוחדת המורכבת מעשרה אנשי דת מאל-אזהר שבסמכותה להמליץ על פתיחה בצעדים פליליים כנגד מפיצי "החומרים האסורים".

בישיבה שקיימה בשבוע שעבר, נקבה ועדת הבדיקה בשמותיהם של ארבעה ספרים הנופלים בקטגוריית "החומרים האסורים". מחברי ספרים אלה מכונים על-ידי הממסד הדתי מבדעין, קרי מחדשים [חידוש בהלכה האיסלמית הנחשב לסטייה מן הדת, ג.ב.]. בין ספרים אלה, נוסף ל"נפילת האימאם" של א-סעדאווי נמנים -

"המאסוניזם - דת או בדעה" מאת אסכנדר שאהין [מאסוניזם - מסדר הבונים החופשיים שנוסד באנגליה במאה ה-18, החברים בו הם גברים בוגרים בלבד. המסדר מקפיד על יחס של כבוד לכל הדתות וחבריו נדרשים, כתנאי מינימלי לחברותם, להאמין בכוח עליון המנהיג את העולם; התנ"ך הנו פריט מרכזי בטקסי המסדר; בדעה - חידוש - ראה לעיל, ג.ב.]. בפרוטוקול ועדת הבדיקה של אל-אזהר נכתב: "ספר זה מפיץ את המאסוניזם - רעיונות הנלחמים בכל הדתות, ובראשם - האיסלם".

"קריאת המצפון" מאת עלי יוסוף. בפרוטוקול נכתב כי הספר קורא תיגר על שושלת הנביאים והסונה, מטיל דופי ביסודות הסונה וקורא למעשה להריסת הסונה.

ספר נוסף שהוכרז אסור הוא "עיר שנים-עשר האימאמים" מאת סייד האשם אל-בחראני. טענת אל-אזהר בנוגע אליו: "הספר מייחס את מעשי הנביאים (נסים) ל-12 אימאמים".

דה-ז'ה-וו סלמאן רושדי

טרם פורסמה תגובה רשמית מצד ממשלת מצרים לגבי המלצת אל-אזהר בנוגע לארבעת הספרים, ובראשם ספרה של נוואל א-סעדאווי, אך למעשה ידוע כי מוסד זה הנו מכשיר בידי המשטר המצרי, או ליתר דיוק - שופרו. הדברים קורים כעת, במצרים של שנת 2004. מצרים חילונית למחצה, הנדרשת על-ידי הקהילה הבינלאומית ובמיוחד על-ידי האמריקנים לרפורמות פנימיות יסודיות. לא בכדי, כנראה, הוגדרה מצרים באחרונה במאמר מערכת ב"וושינגטון פוסט" כ"מכשול הגדול ביותר לרפורמות במזרח-התיכון".

האם סופה של הפמיניסטית המצרית המתקוממת יהיה כסופו של הסופר ההודי סלמאן רושדי? כזכור, פרסם רושדי בסוף שנות ה-80' את ספרו "פסוקי השטן" - מעין סטירה על הנביא מוחמד ומנהיג המהפכה האיסלמית, אייתולה חומייני. נגד רושדי הוצאה בשנת 1989 פתווה (פסק הלכה) על-ידי חומייני עצמו, הקורא לכל המוסלמים לשלוח אותו לגיהנום, ובכך מתיר למעשה את דמו. הפתווה הביאה לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה לאירן. בשנת 98' בוטל (בפועל) פסק ההלכה על-ידי הנשיא ח'אתמי, שהכריז כי אין בכוונת ממשלתו ליישם את הפתווה נגד רושדי.