"הניסיון מלמד שפעמים רבות בית הכלא עשוי להיות מוסד מ
שקם". כך אומר שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג, בהתייחסות עקרונית נדירה לטענה לפיה יש להימנע ממאסר בפועל העלול לגרום להתדרדרות העבריין ויש להעדיף שיקום.
סולברג אומר (6.9.23): "לא פעם נשמעת מפי סנגורים הטענה שהחלטה להעביר נאשם לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח, תוביל לפגיעה אנושה בהליך השיקומי. על-פי עמדה זו, חלופות מעצר שיקומיות מגשימות את השאיפה להחזיר את העבריין למוטב באופן מושלם, בעוד שהכלא, כך נטען, מדרדר את הנאשם לעבריינות חוזרת ונשנית. אכן, לעיתים כליאת אדם עלולה להוביל להגברת הסיכוי לחזרתו לפשיעה, אלא שאין מנוס מכליאתו נוכח נסיבותיו, ויש לעשות כן מפני ששיקולי השיקום אינם חזות הכל.
"ואולם, מנקודת מבטי, הזרקור צריך להיות מופנה גם למוקד אחר: הניסיון מלמד שפעמים רבות בית הכלא עשוי להיות מוסד משקם. תקופת הכלא, שאין ספק שהיא קשה ומאתגרת, יכולה להוות נדבך נוסף, צעד משמעותי, בדרכו של העבריין לשיקום ולחזרה לחיק החברה. ההתמודדות עם האתגרים הרבים שהכלא מזמן, ועמידה בהם, הריהי חלק משמעותי מהליך השיקום; אין קיצורי דרך. התמדה ודבקות ברצון לחזור למוטב, שיתוף פעולה עם המסגרות הטיפוליות הפועלות במסגרת הכלא, מחזקת מאוד את מסוגלותו של עבריין לשוב לחיק החברה, ולהתמודד עם האתגרים הרבים שעוד נכונו לו; עלינו להכיר בכך, כי לעיתים 'כליאתו היא שיקומו'".
הציפיות אינן כובלות את בית המשפט
סולברג דחה את ערעורו של העבריין
דוד עזרא [אין כל קשר לתעשיין המזון], אשר הורשע בעבירות חבלה וסמים, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא לשחררו ממעצר - לפני גזירת דינו - לשם קליטתו בקהילת הגמילה אילנות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ברוב דעות ולאחר התלבטות, בשל נסיבותיו האישיות של עזרא, וסולברג אומר שהתלבט גם הוא בטרם החליט לדבוק בהלכה הפסוקה ולפיה שיקום וגמילה באים לאחר גזר הדין ולא לפניו.
עוד מתייחס סולברג לטענתו של עזרא, לפיה העובדה שבית המשפט הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו, יצרה אצלו ציפייה שישוחרר לגמילה. סולברג דוחה אותה בנחרצות (כלשונו), תוך שהוא מציין שאכן מוטב שלא להטריח את שירות המבחן אם אין כל סיכוי שהנאשם יועבר לחלופה טיפולית. אולם, במקרה של עזרא הייתה אפשרות כזאת, כפי שמלמדים הלבטים של שופטי המחוזי ושלו-עצמו.
לצד זאת מדגיש סולברג, כי אין ליצור מצב בו ציפיית הנאשם תכבול את ידי בית המשפט ותמנע ממנו לקבל את ההחלטה הראויה. הוא מוסיף עוד זווית: "מתן משקל מכריע לציפייתו הסובייקטיבית של עורר, עלולה להוביל לכך ששופטים, אשר חוששים מהשלכותיה הכובלות של ציפייה זו, ימנעו מלכתחילה מלפנות לקבלת עמדת גורמי הטיפול, מחשש שהמלצה חיובית (שבעקבותיה עשויה להתעורר ציפייה בנאשם) תכבול את שיקול דעתם לחלופת מעצר כזו או אחרת". לכן, האינטרס של העצירים דווקא מחייב שלא תיווצר ציפייה. את עזרא ייצג עו"ד אבי כהן, ואת המדינה - עו"ד מיכל קליין.
