האם הסוד לאריכות ימים כבר נתגלה? כמה נרות יום הולדת נאסוף? מדוע חלק מהאנשים חיים יותר מאשר אחרים? שאלות אלו מעסיקות את המוחות המבריקים ביותר ביננו במשך דורות.
במקרים רבים, התשובות יראו ברורות למדי - תזונה טובה יותר, טיפול רפואי טוב וזמין וחשיפה מועטה למחלות. אך במקרים אחרים, התשובות ברורות הרבה פחות.
מדוע, לדוגמא, גבר יפני מאריך ימים, בממוצע, בארבע שנים יותר מגבר בריטי? מדוע אשה ממנצ'סטר שבאנגליה הולכת לעולמה, בממוצע, שלוש שנים לפני אשה מלונדון? ומדוע גבר במערב לונדון חי שש שנים יותר מאשר גבר במזרח העיר?
מדענים דיווחו במהלך השנים על סיבות רבות ושונות להבדלים אלו, מבחירה בסגנון חיים מסויים, כמו עישון, ועד לגנים.
ב-BBC News דיווחו (יום ג', 8.6.04), כי מייקל מרמוט, פרופ' לאפידמיולוגיה ולבריאות הציבור באוניברסיטת 'לונדון קולג'', מתאר בספרו החדש בראשי פרקים כמה אפשרויות שונות לגמרי.
שלושה עשורים
פרופ' מרמוט בחן שוני בתוחלת חיים במשך שלושה עשורים. בשנות ה-60, הוא ביצע את מה שמוכר כיום כ"Whitehall Study" (כינוי לממשלה הבריטית) - מחקר על בריאותם של עובדי הציבור בלונדון.
הוא גילה, כי בריאותם של עובדי ממשלה נמצאה קשורה בקשר הדוק למעמדם בשירות הציבורי. למעשה, ככל שמעמדם היה גבוה יותר כך גם בריאותם. מחקרים נוספים מצאו דפוסים דומים בקרב קבוצות אחרות, כולל אצל אקדמאים וזוכי פרס אוסקר.
אנשים בעלי תואר דוקטור חיים יותר מאשר אלו בעלי תואר שני. אלו בעלי תואר שני חיים יותר מבעלי תואר ראשון, בעוד אלו בעלי תואר ראשון חיים יותר מאשר אלו שעזבו את בית הספר מוקדם יותר.
באופן דומה, שחקנים שזכו בפרס האוסקר יחיו בממוצע שלוש שנים יותר מאשר אלו שהיו מועמדים אך לא זכו בפרס.
פרופ' מרמוט מאמין, כי דפוס זה ניתן למצוא בכל קבוצה חברתית, מפוליטיקאים ועד לאלו החיים בעוני. הוא מחזיק בדעה, כי בריאותינו ותוחלת החיים שלנו מושפעים ממעמדינו בחברה.
תסמונת המעמד
פרופ' מרמוט קורא לתאוריה זו "תסמונת המעמד", וזהו גם שם ספרו החדש.
"הראיות מדהימות. ניתן לראות שככל שהמעמד החברתי גבוה יותר כך הוא גם יוצר בריאות טובה יותר, הוא אומר, "אנשים בפסגת ההיררכיה חיים יותר." לטענתו, מעמד חברתי זה יכול להיות אפילו חשוב יותר מאשר תזונה וטיפול רפואי.
"אנשים בדרך כלל חושבים כי טיפול רפואי, עישון או תזונה הם אלו הקובעים את תוחלת החיים שלהם. דברים אלו חשובים, אך הראיות מצביעות על כך כי הם רק חלק מהסיפור".
לדבריו, מעמדנו בהיררכיה החברתית מושפע משני דברים - עד כמה אנו שולטים בחיינו ומה תפקידנו בחברה. "האם אנו חשים כי אנו שולטים בחיינו ויש לנו אפשרויות להתחייבות חברתית מלאה?", הוא שואל. למרבה הפלא, הוא מוסיף, ההכנסה היא בעלת השפעה מועטה בלבד. "כסף רב אינו קונה בריאות", הוא אומר. "כסף חשוב רק כסמן, ההכנסה אינה חשובה כלל".
התאוריה של מרמוט יכולה אולי להסביר מדוע, באופן יחסי, במדינות עניות יותר כמו יוון ומלטה שיעור תוחלת החיים גבוה יותר מאשר במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה.
פרופ' מרמוט מאמין, כי אם לאנשים תהיה שליטה על חייהם והם ימלאו תפקיד חשוב בחיי החברה, הדבר יגרום לשיםור משמעותי בבריאותם ויעלה את תוחלת החיים שלהם.
ממשלות לטענתו צריכות לעשות יותר כדי להבטיח חינוך טוב לילדים, לאפשר לעובדים לשלוט הרבה יותר בחייהם ולא לזרוק אנשים קשישים "לערימת הגרוטאות". כמו-כן הוא מציע לשפר את הקהילות המקומיות כדי שאנשים יחושו חלק מהם.
לדבריו, על ממשלות ללמוד מיפן, בה תוחלת החיים היא הגבוהה ביותר בעולם. תוחלת החיים של גבר יפני בממוצע היא 81.3 שנים, בהשוואה ל77.9 שנים של הגבר הבריטי או אצל האמריקנים - 76.9.
