אזרח עובד צה"ל נהרג מאש נ"ט בגבול לבנון

בעקבות ההכרזה על מצב מיוחד בעורף והלחימה המתמשכת, מתרחשות מגבלות המקשות על תפקוד ופעילות המגזר העסקי והתעשיה. בין המגבלות והאתגרים שבהם נתקלים העסקים והמפעלים: אי-זמינות עובדים וספקים אשר בחלקם ממוקדים באזורי הלחימה, ומגבלות תנועה וכניסה למפעלים של עובדי המפעלים וכן רשויות רלוונטיות לקבלת האישורים.

דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי הפליל את בית החולים האינדונזי בצפון הרצועה. בתדרוך לכלי תקשורת זרה בשפה האנגלית, הראה הדובר הוכחות לניצול השיטתי שחמאס מבצע במתקנים רפואיים עבור פעילות טרור.

ביום ההוא השחר כבה, נשק לשקיעה והעולם כוסה עלטה. ביום ההוא נגלה ופרץ הרשע את הגדרות וחומת ההפרדה כשהוא מובל משנאה תהומית ופניו להרג, לטבח והשמדה. בידו האחת רובה, ררנ"ט, גרזן והאחרת מניפה מאכלת לשחיטה. ביום ההוא כשעדיין נמו את שנתם יצא המשחית ובידו הפקודה, להכות ולאבד ללא הבחנה או חמלה בכל הנקרה בדרכו מזרחה, בבארי, בניר עוז, בארז, באורים, במגן, במפלסים, ובכפר עזה, בנחל עוז, בכיסופים, בנירים, בחולית שאר יישובי חגורת ההבטחה.

כבר היינו בימים כאלה. ב-1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים. כבר היינו בימים האלה, בהם ראשי מערכת הביטחון התלבטו אם זה תרגיל או לא, ולבסוף ויתרו ואז באה ההפתעה. כבר היינו בימים כאלה בהם כוחותינו היו מתוחים עד הקצה והזמן שיחק תפקיד כל כך מרכזי.

אני מסרב להאמין שמה שקרה ב-7.10 אמיתי. השכל אינו יכול לקבל את העובדות הנוראיות. הלב אינו יכול להכיל כל כך הרבה יגון ועצב אין סופי. הייתכן שמדינת ישראל הפרה את החוזה שלה עם האזרחים שהחליטו לחיות בה? כן, אותו חוזה שאבותינו הבטיחו לקיים: בישראל היהודים לא יהיו הפקר, לא ישטחו כמו תרנגולות, תינוקות, ילדים, איש ואישה, מבוגר או חולה, ייעלמו ויועברו אל המקום המקולל ההוא שבו רוצחים סדיסטים הם השולטים. ההבטחה הופרה ובגדול. ועוד חוזה הופר: יהיו הוויכוחים בינינו אשר יהיו, נשמור על דמוקרטיה, נשמור איש את רעהו כי יש לנו רק מדינה אחת. מהחוזה לא נותר אפילו אבק. ההפך.