בית המשפט העליון דחה היום (ד', 23.6.04) את ערעורו של אדם טדסה, שהורשע בהריגת פלשתיני בעת ששימש כמאבטח סניף בנק הפועלים ברחוב א-זהרה במזרח ירושלים, לפני כשנתיים וחצי.
ב-2 בדצמבר 2001, הגיע מאזן נבלסי לסניף הבנק, מעט לאחר שעת הסגירה. לאחר שניסה להיכנס מספר פעמים לבנק, התפתח עימות בינו לבין טדסה, שעמד בכניסה, ובשלב מסויים ירה בו טדסה בצווארו. כתוצאה מהירי מת נבלסי.
טדסה טען כי ירה בנבלסי מתוך הגנה עצמית, אך שופטת בית המשפט המחוזי (כיום שופטת בית המשפט העליון) מרים נאור דחתה את טענתו. נאור ציינה בפסק הדין, כי טדסה ידע שנבלסי הוא לקוח של הסניף, ולא מחבל המבקש לחטוף את נשקו. בנוסף קבעה נאור, כי גם אם האמין טדסה שנשקפת לו סכנה מנבלסי, היה עליו לנקוט אמצעים חריפים פחות מירי לעבר צווארו של נבלסי, כמו ירי באוויר או לעבר פלג גופו התחתון.
נאור הרשיעה את טדסה בעבירת הריגה וגזרה עליו שתי שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים נוספות על-תנאי. באמצעות עורכי הדין אמנון זכרוני וחיים כהן, ערער טדסה הן על הרשעתו והן על חומרת העונש.
שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שכתבה את פסק הדין, אישרה את הרשעתו של טדסה ואת גזר הדין. חיות ציינה כי משחזור האירוע בידי טדסה ומהודעתו במשטרה עולה כי ירה בנבלסי ביודעו כי הירי עלול לגרום למותו, ולכן התקיימו בו יסודות עבירת ההריגה.
בנוסף קבעה חיות, כי טדסה היה מודע לכך שנבלסי הוא לקוח של הבנק, וכי בנסיבות אלה ספק אם האמין כי נבלסי מבקש לחטוף את נשקו. חיות קיבלה גם את עמדת בית המשפט המחוזי, כי תגובתו של טדסה היתה לא פרופורציונלית למידת האיום שחש, אם בכלל.
ע"פ 6454/03 אדם טדסה נ' מדינת ישראל
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
