"מקנן בליבי יותר מחשד כבד, כי השעה 16:00 הוכנסה לפיו של המתלונן על-ידי החוקרים". כך כתבה שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, קלרה רג'יניאנו, בהחלטתה לזכות את מיכאל דוכן, תושב חוות גלעד, מאשמת איומים וגרימת נזק למונית של פלשתיני.
בכתב אישום מתוקן שהוגש בחודש ספטמבר שעבר, נטען כי סמוך לשעה 16:00 בערב ראש השנה האחרון, נהג הפלשתיני המתלונן בכביש עוקף שכם במונית פורד טרנזיט, ובה 4 נוסעות. כאשר חלפה המונית ליד המאחז חוות גלעד, נחסמה המונית על-ידי מכונית פיאט אונו לבנה בה נהג דוכן, ואיתו 2 בחורים צעירים.
עוד נטען, כי דוכן והבחורים הצעירים ירדו ממכונית הפיאט, התקרבו לעבר המונית וצעקו על המתלונן והנוסעות שישבו עימו במונית. אחד מהצעירים ירק על המתלונן והשליך אבן על השמשה הקדמית של המונית וגרם לסדיקתה. כן נטען, כי דוכן שלף אקדח, התקרב לעבר המונית והכניס אותו פנימה דרך החלון הימני קדמי של המונית. הוא כיוון אותו כלפי המתלונן שישב בכיסא הנהג, ואמר לו בערבית "אני אירה בך" ובהמשך, הפנה את האקדח גם כלפי הנוסעות שישבו במונית.
בהמשך, נטען בכתב האישום, פנו דוכן והצעירים שהיו עימו לחלק האחורי של המונית וחבט בידיהם במונית ונפצו את החלון הימני אחורי של המונית. בגין כך, הואשם דוכן בעבירה של איומים שלא כדין וגרימת נזק בזדון למונית, בסך 2,400 ש"ח.
הנאשם כופר באשמה וטוען: במקום אחר הייתי
בתשובה לכתב האישום, כפר דוכן בעבירות המיוחסות לו ובעצם נוכחותו במקום בשעת האירוע וטען טענת 'אליבי', לפיה היה אותה עת בביתו בחוות גלעד ולכן ברור כי לא יכול היה לבצע את העבירות. יצויין, כי בכתב האישום המקורי נטען כי שעת האירוע היתה 18:15 בקירוב, אולם לאחר ששמעו את עמדת הנאשם, תיקנה הפרקליטות את השעה ל-16:00. על משמעות העובדה נעמוד בהמשך.
המשטרה התבססה על טביעת כף ידו של דוכן שנמצאה על אחת מחלונות המונית וכן על עדותו במשטרה. כששמע את ההאשמות נגדו בחדר החקירות, אמר דוכן: "אין לי מושג במה מדובר. אני מעולם לא הוצאתי את האקדח מנדנו ואיימתי על מישהו". כשנשאל מה עשה בערב ראש השנה, השיב ש"מן הסתם" היה בחווה ואינו זוכר מה עשה. החוקר מביא לידיעתו כי הדלקת הנרות באותו יום היתה בשעה 17:00 והאם יתכן שעזב את החווה לאחר השעה הנ"ל, והנאשם השיב שלא יתכן שיצא משטח החווה לאחר הדלקת הנרות.
בהמשך נשאל דוכן אם היה קשור בשנה האחרונה לאירוע ברכב טרנזיט כתום פלשתיני. הוא השיב שייתכן שהיה אירוע, אבל הוא לא ניפץ את החלון ולא הוציא אקדח. הוא מוסיף שנאמר לו שנמצאה טביעת אצבע שלו והוא מנסה לשחזר באיזה מחסום צבאי נשען על מונית ומעיד כי נזכר שהיה אירוע שהתרחש ביום, במהלכו צעיר שהתגורר באותה תקופה בחווה, ניפץ שמשה אחורית ימנית של המונית. לדבריו, במקום נכח צעיר נוסף שלא עשה דבר וגם הוא לא עשה דבר.
הוא מאשר כי באותו אירוע היה ברשותו אקדח אבל הוא לא הוציא את האקדח. הוא מאשר כי באירוע הנ"ל היה עם הרכב שלו מסוג פיאט אונו בצבע לבן. לדבריו, כאשר הגיע למונית, היא הייתה במצב של עצירה, לאחר שקלטה נוסעים והוא צעק לעברו של הנהג שאסור לעצור ולקלוט אנשים במקום זה. הוא מעיד כי באירוע זה ניגש למונית "לחלון הרחוק מהנהג" ודיבר משם עם הנהג, כאשר איש לא ישב במושב שליד הנהג.
השופטת רג'יניאנו דחתה את טענת המשטרה, לפיה בעדותו זו מודה דוכן שנכח באירוע וקבעה כי הוא מדבר על אירוע אחר.
הגרסאות של המתלונן לגבי שעת האירוע
נהג המונית העיד במשטרה עוד ביום האירוע בשעה 19:30, וטען כי האירוע קרה לפני כשעה. 7 חודשים אחר כך, זומן המתלונן לתחנת המשטרה ושם מסר "לפתע" כי האירוע התרחש בשעה 16:00. הוא טען, שבעת מסירת ההודעה הראשונה, היה שרוי בפחד ולכן מסר שהאירוע התרחש בשעה 18:15.
על-כך אמרה השופטת: "בחקירתו הנגדית של המתלונן, התברר לי 5 ימים לפני ישיבת ההוכחות, מסר המתלונן במשטרה הודעה נוספת ובה מסר כי האירוע התרחש בשעה 16:00. נסיבות גביית הודעה זו היו תמוהות וגם בתום שמיעת הראיות, לא הבנתי מהלך זה של התביעה". גם עדותו של אחד משוטרי תחנת אריאל, לפיה "היומן בתחנת אריאל נתן את הקריאה בשעה 18:40 וזה ממוחשב ואי אפשר לשקר", עולה בקנה אחד עם הגרסה המקורית, לפיה התקרית אירעה ב-18:30.
"לא היה בפני הסבר, ואפילו קלוש, מדוע הוזמן המתלונן בשנית לתחנת המשטרה, ונחקר בשנית לגבי השעה. לא הובהר מה היה הנתון הנוסף שגרם לזימונו של המתלונן ובעקבות כך, הבקשה לתיקון כתב האישום", ציינה השופטת רג'יניאנו. "ההסבר שנתן המתלונן בבית המשפט כי בהודעה הראשונה היה שרוי בפחד ולכן מסר את השעה 18:15, אינו ראוי להתייחסות בשל חוסר ההגיון שבו".
"יותר מחשד כבד שהחוקרים הכניסו את השעה 16:00 לפי הנאשם
"מקנן בליבי יותר מחשד כבד, כי השעה 16:00 הוכנסה לפיו של המתלונן על-ידי החוקרים, לאחר שהנאשם חזר בבית המשפט על טענת האליבי והם הבינו שלא סביר שהמתלונן, כאיש דתי, נהג ברכב והיה מחוץ לחווה בערב ראש השנה לאחר זמן הדלקת הנרות. עקב כך, ניסו להקדים את שעת האירוע. כל זאת, תוך התעלמות מוחלטת מהדוח המשטרתי וזמני האירוע שפורטו בו".
"נאמנה עלי טענת הנאשם שלא מתקבל על הדעת שהיה מחוץ לחווה לאחר הדלקת הנרות וחילל את השבת. גם על-פי התיאור של המתלונן, קדמה לאירוע נסיעה תמימה, ומקובלת עליי הטענה שלא יתכן שהנאשם שהה אותה עת, סתם כך, מחוץ לחווה בנסיבות שפירט בפני".
השופטת ציינה עוד, כי למרות שהמתלונן אמר כי "אם אני אראה את מי שעשה לי את זה אישית, אני אזהה אותו", הרי שכאשר "המתלונן בחן את האנשים באולם, נתקע עם מבטו על הנאשם והשיב: 'לפעמים אני רואה את הבחור הזה באזור שלנו'". כלומר, הוא לא זיהה אותו כמי שאיים עליו.
לסיכום, קבעה רג'יניאנו כי "טביעת כף היד שנמצאה היא ראיה נסיבתית לעניין מעורבתו של הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו. מקום הימצאה של טביעת כף היד אינו מתיישב עם גירסת המתלונן לגבי מיקומו של הנאשם בעת האירוע ועולה דווקא בקנה אחד, עם ההסבר שנתן הנאשם לאפשרות הימצאה של טביעת כף היד".
"הוסף לכך את העובדה שהנאשם לא זוהה על-ידי המתלונן, התיאור השונה של צבע האקדח ושעת האירוע כפי שפירטתי לעיל, ומכאן שהתביעה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה והתוצאה היא, שאני מזכה את הנאשם".
ת.פ. 3663/03 מדינת ישראל נ' מיכאל דוכן
