מנדלבליט: "סיגרים ושמפניה - זה לא מה שאישרתי לחקור בשלב ההוא"

"אתם מתחילים בדיקה שלא אישרתי"

אחד המסמכים המרכזיים שהוצגו למנדלבליט היה פרוטוקול מישיבה שהתקיימה ביולי 2016, ימים אחדים לאחר שהחוקרים גבו מידע מארי הרו. בפרוטוקול תועדה הסתייגותו של היועץ המשפטי לממשלה מכיווני הבדיקה שאליהם התקדמו החוקרים.

מנדלבליט אמר באותה ישיבה: "אתם עכשיו מתחילים בדיקה אחרת לגמרי, בדיוק על דברים שלא אישרתי". בהמשך הבהיר: "עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה, זו לא התעשיה שאנחנו חושדים שאולי יש".

חדד ביקש להראות כי הדברים נאמרו בעקבות מידע שמסר ארי הרו על מתנות שקיבלו נתניהו ורעייתו, ולא בעקבות עדותה של אודליה כרמון, כפי שסבר מנדלבליט בתחילת הדיון.

לשם כך הציג הסנגור קטעים מחקירת הרו, שבהם תיאר קבלת סיגרים באריזות, חליפה שניתנה לנתניהו ומתנות שהתקבלו מאיש העסקים ארנון מילצ'ן. עוד הציג דוח שהוכן עבור מנדלבליט וכלל מידע על קבלת סיגרים באופן שיטתי, שמפניות וטיסות במטוסים פרטיים.

חדד שאל מדוע התנגד מנדלבליט לבדיקה, אם המידע שהוצג לו עסק לכאורה בקבלת מתנות חוזרות ולא באירוע נקודתי.

מנדלבליט השיב כי בשלב ההוא ביקש לבדוק חשד משמעותי יותר: "הרעיון הבסיסי, תביאו לי משהו משמעותי. זה לא משמעותי, הדברים האלה, לא סיגרים, לא שמפניות, לא חליפה".

בהמשך הבהיר: "על בסיס מה שמראים לי באותו זמן אני לא מאשר. מה שאני זוכר, מאשר קבלת מתנות באופן שיטתי או משמעותי מאנשי עסקים. זה מה שאני מאשר".

מדובר בהבחנה מרכזית בעדותו: מנדלבליט אינו מכחיש שאישר לבדוק קבלת טובות הנאה בהיקפים גדולים, אלא מסביר כי המידע המסוים שהובא לפניו בשלב המוקדם לא הצדיק לדעתו את הרחבת הבדיקה לכיוון שהציעו החוקרים.

השופט בר-עם: לא אישרת את הכיוון הזה

השופט משה בר-עם התערב בחקירה וביקש לחדד את משמעות דבריו של מנדלבליט. בעקבות טענת חדד שהיועץ לא אישר את בדיקת הסיגרים והשמפניות, תהה השופט אם מדובר בהתנגדות לעצם כיוון הבדיקה או רק להיקף המתנות שהוצג.

התובע אלון גילדין טען כי מנדלבליט אישר עקרונית לבדוק קבלת מתנות בהיקפים גדולים, וכי הדברים שהציג חדד התייחסו למתנות נקודתיות מן העבר. לשיטתו, אין להסיק מהסתייגות לגבי קופסת סיגרים בודדת שמנדלבליט אסר לחקור חשד לקבלת מתנות שיטתית.

בר-עם עמד על ההבחנה בין האישור הכללי לבין הבדיקה שנערכה בפועל. לדבריו, לכאורה מנדלבליט לא אישר באותו שלב את כיוון חקירת הסיגרים והשמפניות.

בהמשך שאל השופט את מנדלבליט אם גם לאחר שהוצג לפניו מידע על קבלת אריזות סיגרים באופן שיטתי, הוא לא התיר לחקור בכיוון הזה. מנדלבליט השיב כי החקירה נפתחה בהמשך, לאחר שהתקבל מידע נוסף, בין היתר מעדותה של הדס קליין.

חדד הודיע כי בכוונתו להציג בהמשך כיצד התקדמה המשטרה בחקירת הנושא, ולטעון כי החוקרים עקפו את המגבלות שהציב היועץ המשפטי לממשלה.

העדות אינה מספקת בשלב זה הכרעה בשאלה אם החוקרים חרגו מהאישורים שניתנו להם. היא מחדדת את המחלוקת בין הצדדים בדבר היקפם של האישורים, משמעותם והתפתחות התשתית הראייתית לאורך החקירה.

"הנספח הפך לעיקר"

חדד הציג גם פרוטוקול שבו תיאר מנדלבליט את מטרת הבדיקה המקורית באמצעות הביטוי "הקרחון". לדבריו, הבדיקה נועדה לברר אם מאחורי המידע הראשוני מסתתרת מערכת רחבה של קבלת כספים או טובות הנאה בהיקפים גדולים.

באחת הישיבות אמר מנדלבליט: "נתתי אישור לחפש את הקרחון". בהמשך הסתייג מהתפתחות הבדיקה: "ועכשיו אני רואה נספח שהפך לעיקר".

חדד ביקש לדעת מדוע נושאים שהוגדרו בתחילת הדרך כמשניים הפכו למוקד החקירה. הוא הציג דברים נוספים שאמר מנדלבליט לחוקרים, ובהם: "אני אמרתי על מה בודקים! יש לי מנדט שאני מחליט על חקירות ראש הממשלה! אם טעיתי קחו אותי לבג"ץ".

מנדלבליט אישר כי הציב לחוקרים גבולות ברורים וכי ההחלטה על כיווני החקירה הייתה נתונה בידיו. הוא גם אישר שהיו חילוקי דעות עם אנשי החקירה באשר להיקף הבדיקות.

לצד זאת, מנדלבליט חזר והדגיש כי ביקש לברר חשד לקבלת מתנות משמעותיות מאנשי עסקים. לדבריו, לא כל מידע על מתנה בודדת היה מצדיק חקירה של ראש ממשלה, אך מידע על דפוס רחב ושיטתי של קבלת טובות הנאה עשוי להצדיק בדיקה.

המו"מ עם ארי הרו: "אני רוצה רשימה"

חלק אחר של החקירה הנגדית עסק באופן שבו פעלו החוקרים מול ארי הרו, ששימש בעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו והפך בהמשך לעד מדינה.

חדד הציג תמליל מחקירת הרו, שבו פנה אליו החוקר כורש ברנור וביקש לקבל מידע על עבירות או מעשים פסולים של אנשים אחרים בתקופת עבודתו בלשכת ראש הממשלה.

ברנור אמר להרו: "אני רוצה רשימה. רשימת אינוונטר, מה הדברים הפסולים שהיו? כדי לדעת איזה סחורה יש לך".

בהמשך הציג החוקר את התמורה האפשרית למסירת המידע: "אני הולך איתך על הסכם. אני נותן לך דבר כבד! אני הולך לסגור לך תיק. אני רוצה לדעת מה אתה נותן, איזה דברים פסולים? תגיד לי אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש".

חדד טען כי מדובר במשא-ומתן החורג מהאישורים שניתנו לחוקרים, משום שהחוקרים ביקשו מהרו לספק מידע מפליל כללי על אחרים, ולא לברר חשד מוגדר במסגרת חקירה שאושרה מראש.

הסנגור שאל את מנדלבליט אם אישר התנהלות כזאת. התביעה התנגדה לשאלה, אך בית המשפט דחה את ההתנגדות.

מנדלבליט השיב: "ברור שזה לא הנוסח שלי". כאשר נשאל אם זו הייתה דרך הפעולה שעמדה לנגד עיניו בעת מתן האישור, השיב בשלילה.

עם זאת, מתשובתו לא עולה כי היועץ אסר את עצם המשא-ומתן עם הרו, אלא שלא אישר במפורש את אופן הפנייה שהוצג בתמליל.

מה הצדיק את הפיכתו של הרו לעד מדינה

חדד ביקש לברר מדוע הוחלט להעניק להרו מעמד של עד מדינה, לאחר שבשלבים מוקדמים הביע מנדלבליט ספק בתועלת שאפשר יהיה להפיק ממנו.

ההגנה הציגה תרשומת שבה נאמר: "סאני סנילביץ' וארי הרו זה כמעט כלום, אבל ארי הרו על זה עד מדינה? לא חושב שאנחנו בכיוון הזה".

מנדלבליט אישר כי זו הייתה התרשמותו באותו שלב. כאשר נשאל מדוע אושר בסופו של דבר הסכם עד המדינה, השיב שאינו זוכר את פרטי ההחלטה, והעריך כי היא הייתה קשורה להקלטות השיחות בין נתניהו לבין מו"ל ידיעות אחרונות לשעבר, ארנון מוזס, העומדות במרכז תיק 2000.

חדד שאל גם אם אישר להציע להרו להיות עד מדינה בטרם מסר הודעה ראשונה במשטרה. מנדלבליט השיב שאינו זוכר אישור כזה.

במהלך הדיון עלתה גם שאלת עיכובו של הרו בנמל התעופה ומתן האפשרות להיוועץ בעורך דין במהלך מסירת עדות פתוחה. השופט בר-עם העיר כי מתן אפשרות להיוועצות בנסיבות כאלה עשוי ללמד על מצב חריג. מנדלבליט אמר כי הדבר אפשרי וסביר, אך אינו זוכר את פרטי האירוע.

חדד טען כי ההתנהלות כלפי הרו מצביעה על ניסיון להשיג מידע מפליל נגד נתניהו גם כאשר לא הייתה תשתית של חשד סביר נגד ראש הממשלה בנושאים מסוימים. מנדלבליט אישר כי בשלבים מוקדמים לא היה חשד סביר נגד נתניהו בחלק מכיווני הבדיקה, אך אין בכך משום קביעה שלא היה בסיס חוקי לכלל פעולות החקירה.

תמלולים מטעים והקשר עם בן כספית

נושא נוסף שעלה בעדות היה אמינות התמלולים שהועברו ליועץ המשפטי לממשלה במהלך החקירות. חדד טען כי תמלולים שערכה המשטרה הציגו תמונה לא מדויקת של הדברים שנאמרו בהקלטות, באופן שעלול היה להטעות את מקבלי ההחלטות.

מנדלבליט הסכים כי הצגת תמליל שאינו משקף את תוכן ההקלטה עלולה להיות מטעה. כאשר נשאל על האפשרות שתמלילים נערכו במטרה להטעות את היועץ המשפטי לממשלה, השיב: "אם נועדו להטעות את היועץ המשפטי לממשלה זה חמור. לא מכיר דבר כזה".

בשלב זה לא הוצגה קביעה שיפוטית שלפיה המשטרה זייפה תמלילים או הטעתה במכוון את מנדלבליט. מדובר בטענה שההגנה מבקשת לבסס במסגרת החקירה הנגדית.

חדד עסק גם בפרסומים בתקשורת על תיק 3000 ובקשרים בין גורמים במשטרה לבין העיתונאי בן כספית. הוא הציג למנדלבליט מידע שלפיו החוקר צחי חבקין נפגש עם כספית בתקופה שבה התפרסמו ידיעות שלטענת מנדלבליט היו בלתי מדויקות.

מנדלבליט השיב כי לא ידע על הפגישה, וכי לא עקב אחר זהות העיתונאים שפרסמו כל ידיעה. הוא אישר שהייתה לו תחושה שכספית מקבל מידע מגורמים במשטרה, אך לא הציג ידיעה אישית בדבר מקור מסוים שהדליף לו מידע.

הוויכוח על גבולות הסמכות

העדות היום מצטרפת לשורת הדיונים שבהם מבקשת הגנת נתניהו להראות כי קיים פער בין האישורים שהעניק מנדלבליט לבין הפעולות שביצעו חוקרי המשטרה בפועל.

הסוגיה מקבלת משנה חשיבות לנוכח הוראות חוק יסוד: הממשלה, שלפיהן פתיחת חקירה פלילית נגד ראש ממשלה מחייבת את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לצד זאת קיימת מחלוקת משפטית בשאלה אילו פעולות חקירה מחייבות אישור פרטני, ומה ניתן לבצע במסגרת אישור עקרוני לחקירת נושא מסוים.

מנדלבליט הבהיר לאורך עדותו כי לא נדרש לאשר כל פעולת חקירה, אך ביקש לפקח על הפעולות המרכזיות בשל רגישות החקירות נגד ראש הממשלה. הוא גם עמד על כך שהחלטותיו התקבלו על בסיס התשתית הראייתית שהייתה לפניו.

לעומתו, חדד טוען כי המשטרה והפרקליטות המלווה לא הסתפקו בבדיקת החשדות שאושרו, אלא הרחיבו את החקירה לכיוונים נוספים בניגוד למגבלות שהציב מנדלבליט.

הפרקליטות דוחה את הניסיון להסיק מהפרוטוקולים החלקיים כי לא ניתן אישור לחקירת החשדות בתיק המתנות. עמדתה היא שמנדלבליט אישר לבדוק קבלת טובות הנאה בהיקפים משמעותיים, וכי הסתייגויותיו ממידע נקודתי אינן שוללות את האישור העקרוני.

בית המשפט טרם הכריע בטענות שהועלו במהלך הדיון. השאלה העיקרית שנותרה פתוחה היא אם החקירה התפתחה במסגרת האישורים שנתן היועץ המשפטי לממשלה, או שמא נעשו פעולות משמעותיות ללא אישור כנדרש, ומה תהיה משמעותו המשפטית של פגם כזה, ככל שיוכח.