פרשת יחיעם אוחנה שהתחילה בקול תרועה רמה בכותרות הראשיות של העיתון 'מעריב', גוועה היום (ד', 1.9.04) סופית בקול דממה דקה, עם מתן גזר דינו של אוחנה בבית המשפט המחוזי
בתל אביב.

השופט שלי טימן, שהרשיע את אוחנה בעבירות של זיוף מסמכים, נידון לשנתיים וחצי מאסר בפועל ועוד שנה וחצי מאסר על-תנאי, לתקופה של 3 שנים.

רקע: יחיעם אוחנה מורשע בעבירות סחר בסמים

כזכור, יחיעם אוחנה הואשם בשנת 1980 בשתי עבירות של סחר בסמים, על-פי עדותו של סוכן משטרתי, שקנה ממנו את הסם. הסוכן פעל במסגרת מבצע שכונה "ניקוי העמקים", והפליל למעלה מ-70 איש. אוחנה הורשע על-ידי השופט המחוזי דאז תאודור אור, ונגזר עליו עונש של מאסר. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

אוחנה טען אז כי הפלילו אותו במכוון, וכי רשויות אכיפת החוק (המשטרה, הסוכן, השופט, התובעת ואפילו סניגורו דאז), חברו יחדיו כדי לגרום להרשעתו, אף שלא עשה כל מעשה פלילי. ובכך הוכתם שמו וכבוד משפחתו, "המתגוררת בטבריה מזה דורות".

המפגש עם רחל לב

במסגרת מאמציו לטהר את שמו, פגש יחיעם אוחנה מחדש את רחל לב, שעימה ניהל קודם לכן "רומן". רחל, ששימשה תחקירנית בטלוויזיה קודם לפגישתם, עד שהועזבה ממשרתה, נרתמה למשימה להמציא לאוחנה ראיות (במסמכים ובצילומי וידאו) שיוכיחו כי הופלל על-ידי גורמים אינטרסנטים ומושחתים, אותן יוכל להציג בפני היועץ המשפטי לממשלה, לצורך עריכת משפט חוזר שיטהר את שמו.

רחל לב אכן סיפקה את הראיות, שהועברו אל אוחנה, צולמו, מוינו ותויקו על-ידו. על-פי הוראות המפכ"ל דאז, הועברו הראיות לבדיקה של המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), אשר הגיעה למסקנה, כי אין במסמכים שהוצגו כדי להצדיק משפט חוזר.

רחל לב המשיכה לייצר מסמכים, אך גם הם, כמו האחרים, לא הרשימו יתר על המידה את חוקרי היחידה.

המסמכים אותם צירפה לב, הצביעו כביכול על קשר קונספירטיבי כנגד אוחנה שעירב גורמים בכירים עד כדי עירוב שמו של השופט אור, השופטת דורית ביניש שהיתה התובעת במשפט אוחנה המקורי, ואפילו את סניגורו. רחל לב תיארה את כל אלה כאנשים מושחתים, חסרי מצפון, שטופי זימה וטובלים ברפש, שכולם חברו יחד כדי להפליל את אוחנה ולהכתים את שמו.

הפרסום המביך "במעריב"

משנוכח אוחנה שגם מסמכים אלה אינם מקדמים את מטרתו, הוא מסר אותם לעיתון "מעריב", תמורת תשלום ומתן בלעדיות בפרסום. הכתב הבכיר בן כספית, שחשב שיש בידיו את סקופ השנה, הודיע ליועץ המשפטי לממשלה יום לפני הפרסום, על הכוונה לעשות כן. ואכן, ביום הפרסום יצא מעריב בכותרות ענק על פרשיית השופט שסרח, והקונספירציה כנגד "האזרח התמים" אוחנה, סיפור שהתמוסס תוך שעות, למרבה המבוכה של "מעריב".

עד מהרה העביר היועץ המשפטי לממשלה את החקירה בפרשה ליאח"ה, וזו החלה לחפש את אוחנה ומסמכיו. אוחנה עצמו ניהל מבצע לשינוע החומר ממקומות מחבוא בטבריה, לדירת מסתור בפתח תקווה, התחמק מהשוטרים המחפשים אחריו, וקיים מסיבת עיתונאים במלון "דניאל", קודם ש"ניסה" להתייצב בפני תנ"צ מירי גולן, כפי שנדרש, בשעות הלילה שבין שישי לשבת.

ההרשעה

אוחנה הועמד לדין באשמה של זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות ובניגוד לרחל לב, טען לכל אורך משפטו כי הוא חף מפשע וכי המסמכים אותנטיים, וזאת גם אחרי שלב עצמה הודתה כי זויפו והמז"פ אישרה הודיה זו לאחר בדיקות מקיפות שעשתה.

בסופו של יום, הורשע יחיעם אוחנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב
בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, סיוע לזיוף, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות ובעבירה של שיבוש הליכי משפט.

גזר הדין - "אוחנה היה ראש הפירמידה"

השופט שלי טימן ציין בגזר הדין, כי "התביעה הגישה לעיוני את דפי הרישום הפלילי שלו, ומתברר שהאיש האלגנטי והכריזמטי, החרד כל כך לשמו הטוב, ולשמה של משפחתו השורשית בארץ, ולדעתה של אמו עליו, מי שמוקף בחברים רבים ומכובדים, השותפים לאמונה היוקדת שלו בדבר חפותו, וטוען כי עודנו מאמין שהמסמכים אותנטיים - איננו אלא עבריין רגיל, שהחל דרכו העבריינית כנער, בהיותו בן 14, ונשפט מאז על ביצוען של כ-41 עבירות (!)".

בית המשפט דחה את טענותיו של סניגורו של אוחנה, לפיהן עקב מצבו הרפואי הרעוע עד מסוכן של הנאשם, יש להקל בעונשו ולא לתת לו מאסר בפועל, שכן לא יזכה לטיפול הראוי בתוך בית הסוהר. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי אף שיש להקל בעונש, הרי אין לומר שלא ניתן לטפל במחלה זו גם בין הסורגים, ובלשון בית המשפט: "חולי, כשלעצמו - איננו מונע הטלת מאסר. הקלה בתקופת המאסר - כן, כיוון שמדובר במחלה קשה, שיש עימה סיכון להסתבכויות. אולם הימנעות מהטלת מאסר - לא".

עוד טען הסניגור, כי מאחר שרחל לב עצמה, שהיתה המוח מאחורי המזימה והמבצעת העיקרית שלה, קיבלה רק שנת מאסר על-תנאי, לא יעלה על הדעת שאוחנה, שהיה המבצע המשני בפרשה, יקבל מאסר בפועל. גם נימוק זה נדחה על-ידי בית המשפט, בטענה כי אוחנה הוא שהיה למעשה "ראש הפירמידה" ולא לב.

"אין חולק כי המסמכים זויפו למענו ולתועלתו, ושהוא הורשע גם בשימוש במסמכים מזוייפים בנסיבות מחמירות", כתב בית המשפט בגזר הדין, והוסיף כי הסיבה להבדל בעונש בין לב לאוחנה היא, בין היתר, מאחר ש"כל המומחים, בתחום בריאות הנפש, מטעם ההגנה והתביעה כאחד, היו משוכנעים שאם יוטל על רחל לב עונש של מאסר בפועל - היא תשים קץ לחייה, למרות כל השגחה שתהיה נתונה לה".

"שנית, יש לזכור שכל הודאה באשמה (כפי שהודתה לב), יש בה - מעבר לחיסכון בזמנם של עדים, פרקליטים ובית המשפט - גם אישור, שאיננו שנוי במחלוקת, או מותנה בקביעה עובדתית ומשפטית, של בית המשפט, כי העבירה נעברה".

ת.פ. 40104/00 מדינת ישראל נ' יחיעם אוחנה