ועדת הכנסת, בראשות ח"כ רוני בר-און, קבעה (יום ד', 20.10.04) נוהל חדש לכניסת חברי כנסת לשטחי A - של הרשות הפלשתינית.
על-פי הנוהל, יגיש חבר הכנסת תוכנית ביקור לקצין הכנסת וזה יתאם עם גורמי הביטחון את הביקור. במידה ולא אושרה הבקשה על-ידי אלוף הפיקוד וקצין הכנסת, יורשה חבר הכנסת המבקש להיכנס לשטחים, להפנות בקשתו ליו"ר הכנסת, לצורך בחינה מחודשת. יו"ר הכנסת, אם ימצא לנכון, יפנה לשר הביטחון כדי שזה ישקול שוב את הבקשה.
עד היום, חברי כנסת, בעיקר ערבים, שביקשו להיכנס לשטחי הרשות הפלשתינית, אשר הוכרזו על-ידי צה"ל כשטחים סגורים לכניסת ישראלים, היו צריכים לפנות לאלוף הפיקוד, (אלוף פיקוד מרכז, או אלוף פיקוד דרום) כדי לבקש את אישורם להיכנס. אם זה רצה, אישר להם את הבקשה, ואם לא רצה, פסל הבקשה.
לאור ההחלטה שהתקבלה היום, מוחה ח"כ אחמד טיבי בטענה, כי הסמכות עדיין נותרת בידי אלוף הפיקוד. לדבריו: "אני לא מרוצה מההחלטה והצבעתי נגד. המצב נשאר שבסופו של דבר כאילו חבר הכנסת צריך לדווח לדרג הצבאי, לקצין הכנסת, למפקד הצבאי, איפה הוא הולך, עם מי הוא נפגש ומה מטרת הפגישה. הצבא, כמו האח הגדול, רוצה לשלוט בכל דבר ואנחנו מאפשרים לו זאת. אני היום רוצה ללכת להתראיין באולפן ברמאללה, הטלוויזיה הסעודית, איך הם יאשרו לי? זה מסורבל מדי".
על אף טענה זו, חצי הנחמה היא, שיו"ר ועדת הכנסת סירב לקבל את בקשת צה"ל שיוצויין בפניית הח"כ, מה מטרת ביקורו באזור. ח"כ בר-און, "היתה מטרה של הצבא לקבל גם את מטרת הביקור של חבר הכנסת, זאת אומרת, לא רק את היעד, לא רק את המסלול, ולא רק את הגורמים הנפגשים איתם. את זה חיסלתי באיבו. לא יעלה על הדעת שנוכח חוק החסינות, גורמי צבא יתערבו במטרות השיקול".
"הנוהל החדש", הוסיף ח"כ בר-און, "מקל על כניסתם של חברי כנסת לשטחי הרשות הפלשתינית. לא מצאנו לנכון לשנות בחוק את מעמדו של אלוף הפיקוד כמושל הצבאי שאחראי לאישור הכניסה לשטח A. הנוהל אינו מוציא, אמנם, את ההחלטה מידי אלוף הפיקוד, אולם הוא פותח שלושה מעגלים נוספים מול אלוף הפיקוד שישפיעו על שיקול הדעת לטובת חבר הכנסת".
החלטה זו התקבלה בהתאם להמלצה דומה שהועלתה ב"צוות יתום" [ראו קישור], בעקבות פניית חברי כנסת רבים - בהם ערבים כמו אחמד טיבי ומוחמד ברכה ויהודים כמו אופיר פינס-פז ורן כהן, שנאסר עליהם להיכנס לשטח A. עד כה, לאלוף הפיקוד עמדה הזכות לאסור כניסה לשטח A, אם הוא רואה לנכון שהדבר עשוי לסכן את ביטחון חבר הכנסת, לעורר מהומות או לסכן גורמים אחרים. החלטתו, התקבלה על-ידו בלבד.
