פרקליטות מחוז תל אביב הגישה (יום ד', 3.11.04) לבית המשפט המחוזי בעיר בקשה תקדימית, לדחות על הסף את תביעת הנזיקין שהגיש האזרח הלבנוני מוסטפא דיראני, בטענה ש"אין מבררים תביעתו של אויב".
לטענת המדינה, "אין עוד אח ורע לתקדים בו מדינה מבררת תביעתו של תושב מדינת אויב שאינו מצוי עוד בשטחה, ועם יציאתו הימנה הוא חוזר לסורו ופועל נגדה, באופן גלוי ובוטה, כאויבהּ המושבע".
דיראני שימש קלף מיקוח ושוחרר בעסקת חילופי השבויים
מדובר בתביעת פיצויים נזיקית שהגיש נגד המדינה מי ששימש "קלף מיקוח" בידי ישראל לשחרורו של הנווט השבוי רון ארד, בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בעת חקירתו בשב"כ ובצה"ל.
מוסטפא דיב מרעי דיראני, אזרח לבנון מוסלמי-שיעי, היה ראש מנגנון הביטחון בארגון 'אמ"ל', ופרש ממנו בעקבות סכסוך עם נביה ברי (כיום יו"ר הפרלמנט הלבנוני), תוך שהוא לוקח איתו את רון ארד השבוי. דיראני טען בעבר, כי אנשי משמרות המהפכה האירניים חטפו את רון ארד, בזמן ששומריו של רון נטשו את עמדתם, כדי לברר מה קורה בכפרם (מיידון) שהותקף על-ידי צה"ל, ואולם בישראל טוענים שדיראני מכר את ארד למשמרות המהפכה.
בשנת 89' חטפה ישראל את השייח' עבד אל-כרים עובייד, ובשנת 94' חטפו חיילי סיירת מטכ"ל גם את מוסטפא דיראני, בתקווה כי השניים ימסרו מידע על גורלו של הנווט השבוי, והם שימשו קלפי מיקוח כשהם מוחזקים במעצר מינהלי עד לאחרונה, כששוחררו במסגרת עסקת חילופי השבויים עם חיזבאללה.
6 מיליון ש"ח בגין אונס ע"י החוקר ג'ורג'
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד צבי ריש, והועמדה על סך של 6 מיליון ש"ח, טוען דיראני כי בחקירתו סבל מטלטולים, השפלות, מכות, מניעת שינה וקשירה בתנוחת כריעה למשך שעות ממושכות. לשם השפלתו, כך נטען, נחקר דיראני כשהוא ניצב עירום ואף צולם במצב זה, תוך שהחוקרים מאיימים כי יפרסמו את תמונותיו בכל העולם, כדי להשפילו. דיראני טוען עוד, כי החוקר האימתני סרן ר', הידוע יותר בכינויו "ג'ורג'", אנס אותו וביצע בו מעשה סדום.
בטרם שוחרר מהמעצר, העיד דיראני בפני בית המשפט בהליך "עדות מוקדמת", הנגבית כאשר העד עומד לצאת לחו"ל או כשיש סיבה אחרת בעטיה לא יוכל להעיד מאוחר יותר. לכן גם לא נשמעה העדות בפני השופט המנהל את התיק, ד"ר עמירם בנימיני. לדיווח על עדותו של דיראני, ראו ידיעה: "מוסטפא דיראני הועבר לכלא השרון לקראת הטסתו לגרמניה".
כעת טוענים נציגי המדינה - מנהלת מחלקת הנזיקין במשרד הביטחון, עו"ד יעל טננבוים, ועורכי הדין טלי שחטר ושמאי בקר מפרקליטות מחוז תל אביב - כי מעבר להיותו של דיראני אויב ונוכח פעילותו כעת במסגרת החיזבאללה, "רצונו בבירור התביעה, או בהמשך בירורה, מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ובכלל - חוסר תום-לב קיצוני מצידו".
טענותיו של דיראני נבדקו ונשללו
כפי שטענה בעבר, גם כעת טוענת המדינה, כי טענותיו של דיראני כאילו נאנס, באות לכפות על הצפוי לו בלבנון כשיתברר כי שיתף פעולה עם חוקריו הישראלים ומסר להם מידע. המדינה מציינת, כי צוות חקירה של מצ"ח כבר חקר ביסודיות את הטענות, לאחר שתיחקר עשרות שוטרים צבאיים, חוקרים ורופאים, ומסקנתו היתה חד-משמעית: "לא נמצאו ראיות לטענות דיראני בדבר מעשה אונס או מעשה סדום שבוצעו בו".
באשר לפעילותו של דיראני היום, טוענת המדינה כי "הידיעות על שובו של דיראני למעגל הטרור נגד מדינת ישראל, זמן קצר לאחר שעזב את הארץ, לא אחרו לבוא". בין היתר, הוא "קיבל תפקיד של 'אחראי מדיני' במסגרת מפלגת החיזבאללה".
"היעלה על הדעת, כי המדינה תאפשר לנהל תביעה כספית מעין זו, שאם תסתיים בפסק דין לטובת התובע, תיאלץ המדינה להעביר כספים שסביר מאוד להניח, שישמשו בידי התובע - אם ישירות ואם בעקיפין - לרכישת אמצעי טרור שיפעלו נגד המדינה?".
סוגיה תקדימית במשפט הישראלי
"כל עוד שהה דיראני במדינת ישראל", אומרת המדינה, "לא היתה מניעה מלאפשר לו נגישות לערכאות, כבמדינה מתוקנת, גם אם מה ששלף מאמתחתו - על-פי הראיות החותכות שיש בידי המדינה - אינו אלא עלילה בדיונית... אולם, משיצא דיראני את הארץ, הרי שהן על-פי דיני המדינה, הן על-פי המשפט האנגלו-אמריקני, כמו גם השכל הישר - אין עוד לדיראני זכות קנויה לבירור, או להמשך בירור, תביעתו דכאן".
המדינה מפרטת בבקשה את עמדת המשפט האמריקני והאנגלי בעניין תביעות שהגישו "אויבים", משום שמדובר בטענה תקדימית במשפט הישראלי. בין היתר, מראה המדינה כי "משעזב אויב מדינה פלונית (אותה הוא עויין) - אין לו עוד זכות גישה לערכאותיה".
לבקשה למחיקת התביעה צורפה חוות דעתו של ראש חטיבת המחקר בצה"ל, תא"ל יוסי קופרווסר, "השופכת אור על פעילותו של דיראני, אופיה ומשמעויותיה, גם לאחר חזרתו ללבנון".
ת.א. 1461/00 מוסטפא דיב מרעי דיראני נ' מדינת ישראל ואח'
