היום לפני 57 שנים, בכ"ט בנובמבר 1947, אושרה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם חלוקתה של ארץ ישראל, בהחלטה מספר 181. תאריך סיום המנדט ותחילת הפינוי נקבעו כלא יאוחר מ-14 במאי 1948. ירושלים וסביבתה, נקבע בהחלטה, יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי.
בעד אישור התוכנית הצביעו 33 מדינות, לרבות ארצות-הברית וברית-המועצות, ונגדה - 13. 10 מדינות נמנעו.
תוכנית החלוקה היא התוכנית לחלוקתה של ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות - יהודית וערבית. בריטניה, ששלטה על הארץ על בסיס מנדט מטעם חבר הלאומים, העבירה את נושא השליטה על הארץ לידי האו"ם. ההחלטה על תוכנית זו היא אחד האירועים החשובים בתולדות עם ישראל מאחר והיא מהווה לראשונה הכרה של הקהילה הבינלאומית כי ארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי.
תוצאות ההצבעה על תוכנית החלוקה:
ההצעה נתקבלה ברוב של 33 קולות: ארצות הברית, אוסטרליה, אורוגוואי, אקוודור, איסלנד, אוקראינה, ברית המועצות, בלגיה, בוליביה, ברזיל, בלארוס, גואטמלה, דרום אפריקה, דנמרק, הרפובליקה הדומיניקנית, האיטי, הולנד, ונצואלה, ליבריה, לוקסמבורג, ניו-זילנד, ניקרגואה, נורבגיה, פנמה, פרגוואי, פרו, הפיליפינים, פולין, צרפת, צ'כוסלובקיה, קוסטה ריקה, קנדה, שבדיה.
13 מדינות הצביעו נגד ההצעה: אירן, אפגניסטן, הודו, יוון, לבנון, מצרים, סוריה, עירק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה, טורקיה ותימן.
נמנעו 10 מדינות: ארגנטינה, אתיופיה, בריטניה, הונדורס, יוגוסלביה, מקסיקו, סין, צ'ילה, סן סלבדור, קולומביה.
מדינה אחת נעדרה מההצבעה: תאילנד.
על-פי החלוקה, המדינה היהודית התפרסה רק על חלק קטן משטחה של ארץ-ישראל המערבית, אך למרות זאת הסכימו ההסתדרות הציונית ומוסדות היישוב היהודי בארץ-ישראל לקבל את התוכנית. קבלת תוכנית החלוקה התקבלה בארץ בשמחה רבה והציבור יצא לרחובות לחגוג.
למרות ההחלטה, ברור היה כי מדינות ערב וערביי-ארץ-ישראל ייצאו למלחמת חורמה נגד מימוש התוכנית וכינון המדינה היהודית. ביום ה' באייר תש"ח הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת-ישראל, אולם מפת מדינת-ישראל עוצבה במלחמה, ולא בעצרת האו"ם.
למחרת ההחלטה של עצרת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947 פרצה מלחמת העצמאות וב-15 במאי 1948 פלשו צבאות מדינות ערב לארץ. המלחמה הסתיימה בשנת 1949 בחתימת הסכמי שביתת-נשק עם סוריה, לבנון, ירדן ומצרים. קווי שביתת-הנשק שנקבעו ב-1949 היו הגבולות הלכה למעשה עד 1967.
