בית המשפט העליון קיבל היום (10.2.05) את ערעורו של תושב ג'נין, עאזם ד'אהר, נגד מדינת ישראל על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים אשר דחה את תביעתו לפצוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת קליע שחדר לראשו.
לגרסת עזאם, ביום 7.7.91 הוא נסע במכונית במרכזה של ג'נין לכיוון ביתו בוואדי בורקין. בהתקרבו לצומת הסמוך לבניין הממשל האזרחי (המכונה "צומת מחנה הפליטים") חלפו על פניו מספר חיילים שעמדו ליד ג'יפ שחנה בצד הדרך.
לאחר מכן, לטענתו, נורו לעבר המכונית, מאחור, מספר יריות. כתוצאה מהירי נופצה השמשה האחורית של המכונית ולדבריו הוא נפצע קשה בראשו. לגרסת התביעה, המדובר בירי רשלני לעבר מכונית, שנעה בכביש לתומה ושנוסעיה לא היו מעורבים בשום פעילות שעלולה הייתה לסכן את החיילים.
לפי הנטען, היה זה ירי שבוצע ללא סיבה סבירה, ללא התראה מוקדמת כלשהי ובניגוד להוראות הפתיחה באש שעל-פיהן היו החיילים מצווים לנהוג.
מדינת ישראל לא חלקה על כך כי כוחות צה"ל אכן פעלו ביום האירוע בצומת האמור, בפיזור התפרעות אלימה, וכי במהלך הפעילות הזאת ירה המפקד בשטח מספר קליעי פלסטיק. אלא שעל-פי גרסת הכוח, האירוע שבו מדובר הסתיים ללא שנורתה יריה לעבר מכונית כלשהי, שכלל לא עברה ואף לא יכלה לעבור בצומת, בשל היותו חסום לחלוטין.
בית המשפט העליון, ברוב דעות, מצא כי עיון בראיות מביאים לכלל מסקנה, כי המערער הביא ראיות לכאורה לביסוס טענתו, כי נפגע בעת שנסע במכונית בצומת מחנה הפליטים.
בית המשפט הוסיף כי נמצא מחדל בפעולתה של המשטרה לבדוק כראוי את הממצאים הפיסיים במכונית, ומחדל זה מצדיק להעביר לשכם המדינה את נטל השכנוע לעניין נסיבות המקרה. בית המשפט העליון פסק כי המדינה לא הצליחה להרים את הנטל בשל מחדלה של המשטרה לבדוק את המכונית כראוי, אשר לדברי בית המשפט היה מחדל רשלני בנסיבות העניין, ועל כן קיבל את גרסת המערער מן הספק.
אי לכך, בית המשפט קיבל את התביעה נגד המדינה וקבע כי מוטלת עליה חובה לפצות את המערער בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן הירי.
[ע"א 361/00]
