מזה כעשור, מדענים פרסמו מחקרים רבים המראים כיצד לחץ יכול לדכא את המערכת החיסונית של האדם, ומכאן גם להשאיר אותנו פגיעים יותר לווירוסים, כמו השפעת למשל.
לכן, מדענים באוניברסיטת אוהיו נדהמו כשגילו לאחרונה כי לפחות צורה אחת של לחץ, הגבירה למעשה את התגובה החיסונית אצל עכברים, וסביר להניח שתעשה זאת גם אצל בני אדם.
במידה ומחקרים נוספים יתמכו בממצאים של המחקר הנוכחי, ניתן יהיה לפתח חיסונים נגד שפעת יעילים הרבה יותר, במיוחד עבור אנשים קשישים. אך תחילה, על המדענים להבין את המשמעות המפתיעה של הממצאים מאחר ולדבריהם המנגנון עדיין אינו ברור להם.
המלחמה באוייבים מסייעת למלחמה בווירוסים
מה שגילו החוקרים הוא כי סוג של לחץ, בו השתמשו במחקר, הגביר את הזכרון התאי של חיסון השפעת וזה העלה את היכולת להתמודד עם החשיפה שלאחר מכן לווירוס. במילים אחרות, כאשר הווירוס 'האמיתי' הגיע, העכברים הכירו בו ביתר קלות ויכלו להלחם בו טוב יותר.
העכברים בהם השתמשו במחקר הופחדו שוב ושוב על-ידי עכבר מסוכן בעל התנהגות תוקפנית במשך מספר שעות, שישה ימים עוקבים. בסוף תקופה זו הדביקו החוקרים את העכברים הנרדפים והמוצקים בסוג מסויים של שפעת ממנה נדבקים גם בני אדם. עכברים אחרים, שלא היו תחת הלחץ, הודבקו גם הם כך שהמדענים יכלו לאמוד את השפעתו של הלחץ.
החוקרים האמינו כי הצליחו ליצור לחץ כרוני, הדומה למתח הנפשי אותו חווה אדם המטפל בקרוב אהוב ונאלץ להיות לצידו בכל דקה של היום. סוג זה של לחץ נמצא פעמים רבות כמדכא את המערכת החיסונית ותורם לירידה בבריאות המטפל.
ההפתעה היתה כאשר העכברים המוטרדים יכלו באופן טוב יותר להלחם בווירוס לעומת אלו שלא נאלצו להתמודד עם היריב התוקפני.
מרכיבים לחיסון
במבט לאחור ייתכן והממצאים לא מפתיעים כלל משום שחייב להיות איזה שהוא יתרון ליצורים חיים בשעה שהם מגיבים ללחץ, זאת מאחר והאבולוציה ציידה אותנו בדרכים להתמודד עם סוגים שונים של אירועים בעת לחץ ומתח נפשי.
רמות נמוכות של לחץ מייצרות הורמונים המסייעים לנו להתמודד עם מגוון אתגריםן, "כך שדבר קטן רע יכול להיות טוב", ציינו החוקרים. אך לחץ כרוני מייצר עודף מהורמונים אלו ועלול להיות קטלני. זוהי הסיבה העיקרית למחלות לב, לדוגמא.
החוקרים תולים תקוות גדולות כי עבודתם תוביל לחיסונים יעילים יותר, במיוחד לאוכלוסייה המבוגרת. אנשים מבוגרים אינם מגיבים טוב לחיסון, כך שהם אינם יוצרים תגובה חיסונית טובה, יתכן בשל העובדה כי התאים שלהם 'אינם זוכרים' את החיסון כך שהם אינם יכולים לזהות את הווירוס.
