נעלמו כל השומרים עם הכלבים שעמדו בכל פינה - הכל נעלם.
הרוסים נכנסו! ...אף אחד לא זז, אף אחד לא יצא. לא צחקנו, לא שמחנו. בא גנרל אחד שאמר שהוא מאושר שזה המחנה הראשון שבו הוא מוצא אנשים שעודם בחיים. הוא התחיל לבכות, ואנחנו לא.
[מתוך הספר "כאב השחרור, עדויות מ-1945].
המחלקה למופעים בעיריית תל-אביב-יפו תקיים את הטקס המרכזי של תל-אביב-יפו בתיאטרון הקאמרי החדש בתל אביב - שד' שאול המלך 19. הטקס יעמוד השנה בסימן "כאב השחרור והחזרה לחיים".
חוויית השחרור נחוותה על-ידי רבים מהניצולים כחוויה קשה. המעבר מהחיים תחת שלטון הטרור, האכזריות והרעב למציאות החדשה היה לעתים קרובות טראומי. בשבועות הראשונים לשחרור מצאו את מותם רבבות ניצולים מתזונת יתר, ממגפות ומתשישות. רבים מהניצולים החלו להתמודד עם משמעותם הטרגית של אירועי השואה ועם אבדן בני משפחתם ומולדתם רק לאחר השחרור. ניצולים רבים ניסו לשוב בשבועות הראשונים שלאחר השחרור לקהילותיהם ולבתיהם. רובם הגדול לא הצליח למצוא שרידים של בני משפחתם, ולעתים אף נתקלו בגילויי איבה ואלימות.
"התעוררנו בבוקר ושררה דממה מוחלטת. מגדל הפיקוח היה ריק, ואנשי הס"ס נעלמו. רבצנו מסביב לבלוק שלנו, לא יכולנו לזוז, אך כמה בנות העיזו לצאת. טנקים ומכוניות התקרבו... אמריקנים באו ושחררו אותנו. זה היה החופש! היינו נלהבים. החברים בקבוצתי היו חלשים מכדי לגשת ולקבל את פני החיילים. זה היה מעל לכוחותינו. היינו תשושים ורצוצים. לא יכולנו לזוז. בכל זאת, כולם ניגשו אל החיילים והם חילקו לנו חבילות מזון. הם הזהירו אותנו לבל נזלול יתר על המידה כי זלילה כזאת עלול להביא עלינו את מותנו. לאט לאט עמדנו על רגלינו וניגשנו לקבל מעט מזון.
כל תקופת המלחמה התפללנו לשחרור והנה זה בא לפתע. את חופשייה! אך אחרי שעיכלתי את עניין החופש הבינותי שכל הזמן בעצם קיוויתי לראות את אבי, ואף העזתי לקוות שאולי בכל זאת אראה גם את אמי. ידעתי בלבי שזה כמעט בלתי מציאותי, אך את אבי הייתי בטוחה שעוד אזכה לראות. אך החלו לקנן בלבי ספקות והתחלתי להבין שאולי זה לא יתגשם.
ובשעה ששמחתי על החופש, גם שרר פחד גדול. מה אנו עתידים למצוא? אנחנו שרדנו ועלינו לשוב אל חיק הציוויליזציה, אך כיצד מתנהגים בעולם נורמלי? היינו שתי נערות צעירות חסרות כל. מי ידאג לנו? מה נעשה?... פחדנו שמא אין לנו איש בעולם... קשה לי להסביר זאת, אבל רציתי מאוד שמישהו ידאג לי, רציתי משענת. מסתבר שחופש הוא עניין יחסי במידה רבה מאוד.
הכבידה עלי הדאגה לעתיד. אנו צרכים לבנות את עתידנו, אך כיצד בונים עתיד?"
אווה בראון, ילידת 1927 סלובקיה, גורשה למחנות אושוויץ ורייכנבאך. שוחררה בזלצוודל בידי הצבא האמרקני.
כרטיסי הזמנה ניתן להשיג בעיריית תל-אביב-יפו - לשכת המודיעין או בתיאטרון הקאמרי החדש - שד' שאול המלך 19 תל אביב, יד ושם - כורזין 10 גבעתיים, בית אריאלה - שד' שאול המלך 25 תל אביב, ביכורי העיתים - מדור גיל הזהב - הפטמן 6 תל אביב, בני ברית - קפלן 10 תל אביב.
