היום לפני 19 שנה, ב-26 באפריל, 1986, לפנות בוקר, עולה הטמפרטורה בליבת הכור הגרעיני שבצ'רנוביל [ברית המועצות לשעבר], ומעטפת ההגנה מתפרצת ומפיצה חומרים רדיואקטיביים לסביבה.
על-פי ההערכות, כמות הנשורת הרדיואקטיבית שנפלטה מהכור היתה גדולה פי 30 מהכמות ששוחררה מהטלת הפצצות הגרעיניות הראשונות על הערים הירושימה ונגסאקי שביפן.
הקרינה ההרסנית לעיר צ'רנוביל וסביבתה הביאה לקורבנות אדם ובעלי-חיים, השמדתה של הצמחייה באזור וזיהום קרקע ומי תהום בחומרים רדיואקטיביים עד כדי סכנה בשימוש בהם בעשרות השנים הקרובות. כמו-כן נפגעו נשים הרות שילדו עוברים מתים או בעלי מומים.
הנשורת הרדיואקטיבית התפזרה עם הרוח לכיוון אזורים אחרים באוקראינה, רוסיה, בלארוס, ושבדיה. סך הכל זוהמו באופן חמור אזורים בהם גרו 200,000 תושבים.
אסון צ'רנוביל הוא האסון הטכנולוגי הגדול ביותר מאז ומעולם. ליבת הגרפיט של הכור בערה ללא הפסק משך 10 ימים, כאשר פטריית העשן הגיעה לגובה של 10 קילומטר תוך שחרור ענן רדיואקטיבי.
הניסיון של ממשל ברית המועצות דאז היה השתקת התקרית ומאמץ להעלימה ולכן הידיעות על האירוע הגיעו לראשונה רק בעקבות מדידות קרינה חריגות בשבדיה.
הכור בצ'רנוביל נסגר עם "מכסה" בטון במטרה להפחית את היקף דליפת הקרינה, אך למרות הבטחות מצד הרוסים כי הפתרון יהיה יעיל ל-30 שנה, מבדיקות שנעשו חמש שנים לאחר התאונה נתגלו שיעורים גבוהים של קרינה רדיואקטיבית בשטחים המרוחקים גם יותר מ-2,000 קילומטרים מצ'רנוביל.
האסון העלה לסדר היום את המחיר הסביבתי של השימוש באנרגיה גרעינית ואת הפיקוח על כורים כאלו. עד היום נשארו אזורים רבים נגועים ברדיואקטיביות ומתגלים מקרים רבים של חולי סרטן כתוצאה מהאירוע הטרגי.