ברוב שופטים דחה בג"צ את ערעורו של קצין התגמולים בעניינם של שלושה חיילים, אשר הוכרו כנכים וכתוצאה מתיקון התקנות בחוק הנכים הופחתה דרגת נכותם.
חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, קובע כי חייל שנפגע במהלך שירותו ועקב שירותו זכאי לתגמולים מאוצר המדינה. שיעור התגמולים הוא פועל יוצא של דרגת הנכות - אחוזי הנכות - ודרגת נכות זו קובעת ועדה רפואית העושה על-פי מבחנים וכללים שנקבעו בתקנות. אך מה קורה, כאשר לאחר שנקבעה דרגת נכותו של חייל, מחליטה המדינה לשנות את המבחנים ודרגות הנכות כך שלאותו נכה מופחתת דרגת הנכות? שאלה זו עמדה בפתחו של בג"צ בערעור שהוגש על-ידי קצין התגמולים בעניינם של שלושה חיילים אשר הוכרו כנכים וכתוצאה מתיקון התקנות בחוק הנכים הופחתה דרגת נכותם.
גלעד דוקטורי, גיא לופסקי וברק בן-דור, הוכרו בין השנים 1994 - 1994 כנכי צה"ל בשיעורי נכות שונים. אלא שבמהלך השנים שינה משרד הביטחון את המבחנים ודרגות הנכות. כך למשל, על-פי התקנות משנת 1969 - "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני" נקבעו 3 דרגות: קלה - 10% נכות, בינוני - 20% נכות, וקשה - 30% נכות.
במהלך שנת 1996 שינה משרד הביטחון את התקנות, וקבע שתי דרגות נכות נוספות: כאבים כרוניים - 1%, הגבלה מזערית - 5%. לאור השינוי בתקנות החליט משרד הביטחון לזמן את דוקטורי ולופסקי לוועדה רפואית, אשר קבע כי דרגת הנכות החדשה של דוקטורי ולופסקי יעמדו מעתה על "הגבלה מזערית", קרי 5% נכות.
על קביעה חדשה זו הגישו השלושה, כל אחד בנפרד, עתירה לביהמ"ש המחוזי אשר פניו עמדה השאלה האם על הוועדות הרפואיות הפועלות מכח חוק הנכים... לקבוע את נכותו של הנכה על-פי המבחנים בתקנות שהיו בתוקף בעת שהגיש את תביעתו, או לפי המבחנים בתקנות שהיו בתוקף בעת הבדיקה בוועדה הרפואית. בפסקי הדין שהתקבלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבלה תביעתם של השלושה ואחוזי הנכות המקוריים הושבו להם.
על החלטת בית המשפט המחוזי ערער קצין התגמולים לבג"צ, אשר איחד את הדיון בשלוש התיקים לדיון אחד.
לטענת קצין התגמולים, חוק הנכים אומר מפורשות כי ניתן לשנות בכל עת את דרגת הנכות של נכה, בין אם להעלות אותה ובין אם להורידה ואין לראות בדרגת הנכות כמשוריינת בפני שינוי.
מנגד טענו החיילים, ששינוי מבחני הנכות, לאחר מועד קביעת אחוזי הנכות, כמוה כחקיקת משנה רטרואקטיבית.
בין הצדדים לא היתה מחלוקת על הקביעה, כי במקרה שאכן מתרחש שינוי במצבו הרפואי (החמרה או הקלה) של הנכה, אזי יש לקבוע לו אחוזי נכות שונים. אך כאמור, במקרה זה אין מדובר בשינוי רפואי של הנכה אלא שינוי חיצוני בתקנות הקובעות את דרגות הנכות.
פסק דין ניתן (20.6.05) בהרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, והשופטים מישאל חשין, יעקב טירקל, דורית בייניש, יעקב ריבלין, אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי. בג"צ פסק בדעת הרוב, וכנגד דעתה החולקת של השופטת פרוקצ'יה.
בפסק דינו כותב המשנה לנשיא, השופט מישאל חשין: "אכן, דרגת הנכות של נכה לעולם דרגה ארעית ובת-שינוי היא, ועל כך לא יחלוק איש. ואולם במה דברים אמורים, במצב בריאותו (במובנו הרחב של המושג). אם מצב בריאותו (במובנו הרחב) נותר כשהיה, קנה הנכה ציפייה ראויה וסבירה כי שיעור התגמולים שהוא זוכה בו לא יפחת בעתיד; וציפייה ראויה וסבירה זו מתגבשת לכדי היותה זכות, והזכות - זכות מוקנית היא... משנקבעה לחייל שנפגע דרגת נכות פלונית, אין דרגת נכות זו ניתנת לשינוי על דרך שינוי התקנות המסַווגות פגיעות ודרגות נכות בצידן. שינוי בקלסיפיקציה של דרגות הנכות, צופה פני עתיד, ואין בו כדי לגרוע מזכותם של נכים ותיקים שדרגת נכותם נקבעה לפני תחילתה של הקלסיפיקציה החדשה".
סיכומם של דברים, דוחה בית המשפט את ערעורו של קצין התגמולים ומותיר את פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב על כנה. בית המשפט מחייב את קצין התגמולים בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש,ח לכל אחד מהחיילים.
