בית המשפט גזר על רפאל כהן, מנהלה לשעבר של חברת "המכרז הישיר" (יום ד', 13.07.05), שלושה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי, על-רקע שורה של עבירות על חוק הגנת הצרכן. בנוסף, הוטלו על כהן ועל החברה קנסות והתחייבויות כספיות שלא לעבור עבירה.
על-פי כתב האישום, בשנים 2003-2002 עסקה חברת "המכרז הישיר" במכירת מוצרי צריכה לקהל הרחב. החברה ניהלה עסקיה ממשרדה בתל אביב, ופרסמה אותם בשני אתרי אינטרנט ובחוברות שכונו "המכרז הישיר". חוברות אלו צורפו לעיתונים היומיים והופצו לבתי הצרכנים בכל רחבי הארץ.
מכירת המוצרים שבהם סחרה החברה, נעשתה בשיטת המכרזים: הנאשמים הציגו לצד מחיריהם המומלצים של המוצרים - מחירים מינימליים, הקהל הוזמן להציע הצעות לרכישה בהתאם. החברה התחייבה לספק את המוצרים לזוכים במועדים שפרסמו וחייבה באופן ישיר את כרטיסי האשראי שלהם. בהתאם לכך היו המכירות בגדר "מכר מיוחד" או "מכר מרחוק", כהגדרת חוק הגנת הצרכן, שמקנות לצרכנים זכות לבטל את העסקה, ומחייבות את החברה להשיב התמורה לצרכנים.
בשלב מסוים, חדלה החברה מלעמוד בהתחייביותיה. כ-60 לקוחות לא קיבלו את מוצרים בהם זכו, או לא קיבלו אותם במועד שהובטח. כמו כן, נטען כי החברה ומנהלה מנעו, עיכבו, או הקשו על הצרכנים את ביטול העסקות והחזר הכספים שנגבו. במעשים אלה, היה להטעות את הצרכנים בפרטים מהותים בעסקות, ובפועל חלק מהמכרזים שפורסמו היו מכרזי סרק, שלא בוצעו. בסיכומו של דבר, ייחס כתב האישום לנאשמים הטעיית לקוחות בנסיבות מחמירות.
הנאשמים כפרו תחילה כפירה כוללת בעובדות כתב האישום. מאוחר יותר, הודיעו הצדדים על הסדר טיעון שהושג ביניהם, במסגרתו חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, והתביעה ביקשה רשות למחוק את אחת מהוראות החיקוק שעניינה "אי החזקת מלאי סביר של טובין". לאחר שבקשות הצדדים התקבלו, הודה כהן בשמו ובשם החברה בכל העובדות שבכתב האישום.
הנאשמים הורשעו בשורה של עבירות על חוק הגנת הצרכן: הטעיית צרכן במעשה או במחדל בעניין מהותי בעסקה בנסיבות מחמירות, סירוב לבטל עיסקה וסירוב למתן החזר כספי במועד לצרכן בעיסקת מכר מרחוק, ואי אספקת מסמך מפורט בכתב לצרכן בעיסקת מכר רחוק.
במסגרת עסקת הטיעון, המליצו פרקליטי הצדדים להשית על החברה הנאשמת קנס בסך 50,000 שקלים ועל מנהלה קנס בסך 5,000 שקלים, בנוסף לחיובו לחתום על התחייבות באותו סכום והטלת שלושה חודשי מאסר על תנאי.
בית המשפט השלום בתל אביב, לפניו הוצגה עסקת הטיעון, ציין ראשית כי: "למרות 'הלגיטימציה' והתייחסות החיובית להסדרי טיעון, התוצאה המוסכמת שמביאים באי כוח הצדדים לבית המשפט בגדרו של הסדר טיעון שגיבשו ביניהם, איננה בבחינת סוף פסוק. בית המשפט איננו צד להסדר ועליו האחריות לתוצאה העונשית היוצאת מלפניו".
השופטת דורית רייך-שפירא בחנה את הנימוקים שהובאו בפניה לטובת קבלת עסקת הטיעון, ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלות הפרקליטות. בפני בית המשפט לא הונח כל הסבר לנסיבות שהביאו את הנאשמים לביצוע העבירות לאורך תקופה ארוכה, למרות שהעסק פעל והצרכנים התקשרו בעסקות וחוייבו בתשלומים, ולא ניתנה כל תגובה והתייחסות של כהן או של החברה, לפגיעה שנפגעו הצרכנים.
"לאור כל אלו, התביעה שהביאה שבפני את ההסדר המוצע, לא עמדה בחובתה לקדם מטרת המחוקק, להוציאה מהכח אל הפועל וליישמה באופן אפקטיבי", קבעה השופטת.
בהמשך גזר הדין הדגיש בית המשפט, כי ההלכה הקובעת, שעבריינים המבצעים עבירות כלכליות נענשים בעונשי מאסר בנוסף לקנסות, "ישימה גם בעבירות שבנידון, בשל הרציונל הזהה שבסיס כולן: להעניש בגין מעשה התעשרות על חשבון אחרים אגב ביצוע עבירות פליליות".
השופטת מציינת בהמשך, כי פרשנות תכליתית להוראות שבחוק הגנת הצרכן, מחייבת גישה רחבה, ופוסקת, כי: "לצד הפגיעה שעבירות על חוק הגנת הצרכן פוגעת ביחידי הציבור, יש בהן לערער קיומו של מסחר בתנאי שוק פתוח ומודרני, שנגזרת ממנו פגיעה חמורה בכלל הציבור ובאופן שיש בו להשוות את חומרת של עבירות על חוק הגנת לצרכן לחומרתן של עבירות כלליות הקבועות בחוקים אחרים. לדעתי וגם אם עד כה לא הוטלו עונשי מאסר בגין עבירות על חוק הגנת הצרכן, הגיע העת להעלות את רף הענישה".
לאור האמור לעיל, גזר לבסוף בית המשפט על כהן גם עונש מאסר בפועל של שלושה חודשים, וכן עונש מאסר על תנאי של חצי שנה.
-
לפסק הדין המלא
