12 שנות מאסר בפועל גזר בית הדין הצבאי בחבל עזה על ופא אל-באס, שנעצרה כשהיתה ביוני 2005 בדרכה לבצע פיגוע התאבדות בבית חולים ישראלי. תוכניתה של אל-באס גרמה זעזוע בקרב הציבור בישראל, במיוחד לאחר שהתברר כי היא תיכננה לבצע את הפיגוע דווקא בבתי חולים בהם קיבלה טיפול רפואי.
בית הדין - שזו היתה ישיבתו האחרונה כמותב בחבל עזה - התחשב במצבה הנפשי ונמנע מלהטיל עליה עונש גדול יותר (16 שנות מאסר), כפי שביקש התובע הצבאי, סגן תומר הורביץ. גזר הדין מאמץ למעשה חלקית עיסקת טיעון שהושגה בין הצדדים. אל-באס הורשעה בניסיון לגרימת מוות בכוונה.
אל-באס, תושבת מחנה הפליטים ג'בליה, ניסתה להעביר חומר נפץ דרך מחסום ארז. היא לבשה מכנסי נפץ באמצעותם ניסתה לבצע את הפיגוע. בזכות עירנותם של החיילים, היא נעצרה לפני שהספיקה לבצע את זממה.
כבר בשלבי החקירה הראשוניים וכן במשפט, התברר כי אל-באס עצמה היתה קורבן של ארגוני הטרור. אלה ניצלו את נכותה - היא נשרפה בחלקים שונים בגופה, ובפניה, בדליקה שאירעה בבית הוריה, ונאלצה להגיע לבתי חולים בישראל כדי לבצע טיפולים רפואים. ארגוני הטרור ניצלו את העובדה שהיה בידיה אישור כניסה לבצע טיפולים רפואיים, כדי לנסות ולבצע פיגוע בתוך בית חולים.
"אני בחורה שקיבלה הרבה מכות חזקות"
בטרם ניתן גזר הדין פנתה אל-באס אל השופטים וביקשה את רחמיהם. היא הביעה חרטה על מעשיה ואמרה, כי ביקשה לקבל טיפול נפשי. "אני בחורה שקיבלה הרבה מכות חזקות", אמרה, וסיפרה כי אביה התייחס אליה לא טוב, נהג להכותה וליגלג עליה שהיא לא תוכל להתחתן - בגלל נכותה. היא ציינה עוד, כי מי ששלח אותה רצה לנצל אותה, ובכוונתה אכן היתה להתפוצץ ולהתאבד.
"אני בחורה שקיבלה הרבה מכות חזקות, לא מכה אחת, הרבה מכות. נכשלתי באוניברסיטה בנוסף לעוד כמה בעיות, אבא התייחס אליי בצורה לא טובה בכלל, היה מרביץ לי הרבה בבית", אמרה בבית המשפט והמשיכה לספר: "הוא אמר לי שאני לא אתחתן בכלל, ואני אהיה כל החיים שלי נכה. יש לי כוויות בדרגה שלישית מהצוואר ועד הברך ויש לי מצב נפשי גרוע".
אל-באס המשיכה במונולוג וסיפרה: "עכשיו, בכלא, הבנות לא יכולות לראות אותי במצב הזה ולא מתייחסים אליי כמו שצריך וזה משפיע עליי לא טוב. המצב הבריאותי שלי קשה".
היא אף התייחסה לאנשים ששלחו אותה לפיגוע: "אני מצטערת על מה שעשיתי, מי ששלח אותי ניצל אותי, אני יצאתי מאכזבה בתחום הרגשי, היה לי חבר בעזה ואני מסתכלת על הנשים איך הן בריאות וזה משפיע על מצבי הנפשי. המטרה שלי היא לשים קץ לחיי. רציתי להתפוצץ במעבר וזה אומר שרציתי לשים קץ לחיי".
בסיום דבריה ביקשה את רחמי בית המשפט ואמרה: "אני מבקשת מבית המשפט לא להחמיר בעונש שלי כדי שאוכל לצאת לטיפול. אני רוצה להמשיך את העתיד שלי והחיים שלי. אני מתחרטת על כל מה שעשיתי. אני הגשתי בקשה לקבל תרופה נפשית".
מעשיה של אל-באס הינם חמורים ביותר
השופטים, ובראשם אב בית הדין, סגן-אלוף ורד אורנשטיין-זהבי, ציינו את מצבה הנפשי הכבד, לרבות העובדה שהיתה שרויה בדיכאון ונוצלה למעשה על-ידי ארגוני הטרור. יחד עם זאת, הם קובעים, כי הנאשמת ביקשה לבצע בבית החולים תל השומר את הפיגוע שתיכננה, ובעת תפיסתה ניסתה פעמיים להפעיל את מנגנון הנפץ.
בגזר הדין כתבו השופטים: "מעשיה של אל-באס הינם מעשים חמורים ביותר שהרי בדרך נס לא נפגעו או נהרגו אזרחים או חיילים חפים מפשע". השופטים דחו את הטענות כאילו רצתה לשים קץ לחייה ולכן החליטה לבצע פיגוע התאבדות. "הרי אם רצתה לעשות כן, יכלה לעשות זאת במקום אחר ולא במעבר ארז שבו עוברים מדי יום עשרות ואף מאות של אזרחים וחיילים", כותבים השופטים.
"בנוסף ואף חמור מכל, היא הייתה אמורה לבצע את הפיגוע במקום הומה אדם - בבית החולים "תל השומר", בו נמצא ריכוז של אזרחים יהודים ולהתפוצץ בינהם, ושוב, רק בדרך נס, תיכנון המעשה לא יצא אל הפועל".
