בית משפט השלום בירושלים ביטל היום (א', 2.10.05) את כתב האישום שהוגש נגד מושב אורה, רפי דנין ונתן כהן אשר הואשמו בשימוש חורג במבני לולים בשטח המושב וקיבל את טענתם כי להגנתם עומד הסעד של "הגנה מן הצדק".
כנגד מושב אורה, דנין וכהן הוגש בחודש אוגוסט 2000 כתב אישום בגין שימוש חורג במבני חקלאות שיועדו ושימשו בעבר כלולים. להגנתם טענו, כי הפעלת העסקים נעשו בהנחיית ובידיעת הרשויות וכי פנו לרשויות לקבלת היתר כחוק, אולם במשך שנים לא אושרו התוכניות הנדרשות. לאור זאת, טענו הנאשמים, אין מקום להאשים אותם במחדלי הרשויות.
מבחינה משפטית טענו הנאשמים, כי עומד לזכותם הסעד של "הגנה מן הצדק" לפיו בית המשפט מוסמך לבטל הליך פלילי נגד נאשם אם אין באפשרותו להעניק לו משפט הוגן, או אם יש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות.
בפרשת יפת (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל) נקבע מבחן מחמיר לטענת ה"הגנה מן הצדק" לפיה בית המשפט יקבל את טענת ההגנה רק במקרים בהם הוכחה: "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה דיכוי והתעמרות בנאשם..." אלא שמאז ריכך בית המשפט העליון את המבחנים לשימוש בסעד והכיר בזכות למשפט הוגן כזכות חוקתית.
על-פי ההלכה החדשה, על-מנת לדעת האם עומדת לנאשם הזכות ל"הגנה מן הצדק" יש לבחון את עוצמת הפסול שבהתנהלות הרשות מול חומרת העבירה של הנאשם.
בפסק דינה מקבלת השופטת אגמון-גונן את עמדת הנאשמים וכותבת: "פרנץ קפקא כתב בספרו את המשפט:"כאן לא יכול איש מלבדך לקבל את רשות הכניסה, כי השער הזה רק בשבילך נועד. עכשיו אני הולך וסוגר אותו". במצב דומה עמדו הנאשמים שלפניי".
השופטת מקבלת את טענת הנאשמים וקובעת כי חיסול הלולים נעשה בעקבות מדיניות הממשלה ותוך שהובטח לנאשמים שיוסדר שימוש חילופי, לא חקלאי, במבני הלול.
עוד מקבלת השופטת את עמדת הנאשמים, כי במשך 10 שנים פעלו "ללא לאות, ותוך השקעת משאבים עצומים כדי לקבל היתרים לעשות שימוש לא חקלאי במבני הלולים", כהגדרתה.
"נראה כי התנהגות הרשויות לאחר הגשת כתב האישום, הייתה עונה אפילו על המבחן המחמיר שקבע פס"ד יפת, המקים הגנה מן הצדק בהתקיים "התנהגות שערורייתית של הרשות". לאחר כל התלאות שעברו המושב וחבריו, ועל אף שהדבר לא היה תלוי בהם באף אחד משלבי האישור, הוחלט להגיש כתבי אישום", כותבת השופטת אגמון-גונן ומציינת, כי התנהלות הרשויות הפכה את הנאשמים ל"עבריינים בעל כרחם".
יחד עם זאת מציינת השופטת, כי יש לעשות שימוש מצומצם בדוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" ותופעל אך ורק במקרים חריגים.
בית המשפט מקבל את טענת ה"הגנה מן הצדק", מבטל את כתב האישום ומזכה את הנאשמים.
