היום לפני 32 שנה, ב-6 באוקטובר, 1973, פורצת מלחמת יום הכיפורים.
בשעה 14:00 פתחו צבאות סוריה ומצרים בו-זמנית במתקפה כוללת ומתואמת נגד ישראל כשהם פורצים את גבול ישראל ומתחילים בפלישה. שלושת ימי הלחימה הראשונים היו עקובים מדם, מאות חיילים נהרגו והערבים נחלו ניצחונות צבאיים רבים.
למרות שבידי המודיעין הישראלי היו סימנים שהעידו על היערכות צבאית לאורך קווי החזית של ישראל עם סוריה ומצרים, סימנים אלו התפרשו כתמרונים בקנה מידה רחב, וההערכה היתה כי צבאות ערב אינם מוכנים למלחמה כוללת.
בעזרת גיוס של כוחות המילואים שלה, וסיוע של ארצות הברית, תוגברו הכוחות וצה"ל הצליח לעצור את הפלישה, ולפתוח במתקפת נגד. רמת הגולן וסיני נכבשו מחדש, וכוחות ישראלים הצליחו להגיע לצד המצרי של תעלת סואץ.
המלחמה נמשכה למעלה מחודש, והמחיר שגבתה היה כבד ביותר. בתום המלחמה היו לצה"ל כ-2,600 הרוגים וכ-7,000 פצועים. 233 ישראלים נשבו בידי המצרים.
ההלם הכבד של המלחמה זעזע את החברה הישראלית. רבים שאלו כיצד קרה שהופתענו, ולא נערכנו בעוד מועד למתקפה, ורבים יצאו נגד ממשלת המערך בראשותה של גולדה מאיר, ותבעו שהממשלה תישא באחריות למה שכונה "המחדל" (כישלון בעקבות חוסר מעשה). בעקבות המלחמה התפטרה גולדה מאיר ובמקומה מונה יצחק רבין לראש ממשלת ישראל.
"אזרחי ישראל, היום, בסמוך לשעה שתיים אחר-הצהריים, פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה נגד ישראל. הם ערכו סידרה של התקפות מן האוויר, בשריונים וארטילריה, בסיני ורמת הגולן.
צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאויב נגרמו אבדות רציניות... קיוו להפתיע את אזרחי ישראל ביום הכיפורים, אבל אנו לא הופתענו. שירותי המודיעין ידעו, כי צבאות מצרים וסוריה נערכים להתקפה משולבת...אין לנו ספק בניצחונו של צה"ל..."
דברי גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, בשידור רדיו וטלוויזיה ביום פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
