בג"צ דחה את עתירתם של בני זוג נגד פסק דין שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים במסגרתו נקבע כי ילדם המשותף ילמד במסגרת החינוך הדתי ולא בחינוך חילוני, כפי שביקשה האם.
בני הזוג נישאו בשנת 1995 וניהלו לאורך השנים אורח חיים חרדי-דתי כחוזרים בתשובה. בשנת 2001 נולד בנם אלא שזמן קצר לאחר מכן החלו יחסיהם להתערער, האם עזבה את ביתם המשותף וביקשה להתגרש.
בהסכם הגירושין בין בני הזוג הוסכם, בין היתר, כי בנם ישאר במשמורת האם ויקבל חינוך חרדי-דתי, אלא שבינתיים חזרה האם בשאלה והחלה לנהל שוב אורח חיים חילוני.
מצב דברים זה הוביל את בני הזוג להתקוטט על שאלת אופי חינוך בנם המשותף, תוך שהאם דורשת כי המסגרת החינוכית של בנה תותאם לאורח חייה זה ותהיה אף היא חילונית.
בפסק הדין שהתקבל בבית הדין הרבני האזורי נקבע כי האם "הפרה באופן בוטה" את הסכם הגירושין בו התחייבה שהילד יקבל חינוך "חרדי-דתי" וחייב את האם להעבירו לזרם חינוך זה.
בערעור שהגישה האם לבית הדין הרבני הגדול הוחלט כי יש ללכת ב"שביל הזהב" ולקבל את פשרת האב לפיה הוא מוכן לוותר על החינוך החרדי עליו הוסכם ולהסתפק בחינוך דתי-ממלכתי.
התעקשותה של האם לא עזרה לה ובית הדין פסק כי יש לקבל את עמדת האב. את נימוקי ההחלטה תולה בית הדין בטובת הילד, זאת על אף העובדה שלא היתה בפניו חוות דעת מקצועית.
במסגרת הדיון שהתקיים בערעור שהגישו הן האם והן האב, ביקש בג"צ משירותי הרווחה להכין תסקיר בעניין וזה קבע כי שילובו של הבן בגן ממלכתי-דתי, בו נמצאים ילדים דתיים וחילוניים, עונה על הנדרש ומקיים את טובת הילד.
"צדק בית הדין הרבני הגדול בקובעו כי אין לראות בהסכם הגירושין חזות הכל ובציינו כי השיקול המרכזי והראשון במעלה הצריך להנחותו בכל הנוגע לסוגיית שיבוצו של הקטין למוסד חינוכי הינו - טובת הילד", כותבת השופטת אסתר חיות בפסק דינה.
עם זאת מבקרת חיות את העובדה כי בית הדין הגיע למסקנה בדבר טובת הילד מבלי שתהיה לפניו חוות דעת מקצועית ובהסתמך על "ניסיון מצטבר במקרים דומים".
"הגורמים המקצועיים העומדים לרשותנו אמונים על שאלות ממין זה ובידיהם הכלים המתאימים לבחון את מכלול הנתונים הצריכים לעניין ולהציג בפני הערכאות השיפוטיות תמונה רחבה וכוללת, בטרם יקבלו את החלטתם", מוסיפה חיות ומציינת כי בג"צ דאג להשלים את חוות הדעת שהיתה חסרה בהחלטתו של בית הדין.
בג"צ מורה על שילוב הבן בשנת הלימודים הקרובה בחינוך הממלכתי-דתי, זאת בהתאם לתסקיר שירותי הרווחה ומחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על-מנת לדון בחלוקת מימון הצהרון בין ההורים.
