אנה רקיר, מנהלת ענף איחוד תיקים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, הואשמה היום בבית משפט השלום בחיפה בעבירות שביצעה במהלך עבודתה. בכל המקרים המתוארים בכתב האישום עולה, כי רקיר ניצלה את היותה עובדת ציבור על-מנת להפיק מכך רווחים אישיים.
איחוד תיקים תמורת 2,000 דולר
בחודש יולי 2005, נפגשה הנאשמת עם חייבת שמטופלת בלשכת ההוצאה לפועל, בבניין בית המשפט בחיפה. המטופלת ביקשה מרקיר שתסייע לה בבקשתה לאיחוד תיקים בהוצאה לפועל. בתגובה, דרשה רקיר תשלום של 2,000 דולר בכדי "לטפל" באיחוד התיקים.
לאחר מספר ימים הגיעה החייבת ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה ופגשה את רקיר במסדרון, שם מסרה לה מעטפה שהכילה 6 שיקים בסך כולל של 14,970 ש"ח.
השיקים שמסרה החייבת לרקיר היו שיקים שהוצאו מחשבון חברתה של החייבת, וזאת על-פי הנחייתה של הנאשמת שסירבה לקבל שיקים מקרובי משפחה של החייבת, או מהחייבת עצמה.
על-מנת לקדם את הטיפול בבקשת איחוד התיקים של החייבת, פנתה הנאשמת למספר בעלי תפקידים בלשכת ההוצאה לפועל וביקשה מהם לגרום לכך שהחייבת תקבל צו לאיחוד תיקים.
ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ תמורת 650 שקלים
המקרה השני אירע במהלך טיפולה בחייב, נגדו מתנהלים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ובמסגרתם הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.
במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2005, פנתה רקיר לחייב והציעה לו טיפול בתיק ההוצאה לפועל שלו במטרה לצמצם את חובותיו. בהמשך, דרשה הנאשמת מרקיר פעם אחר פעם לשלם סך של 20,000 ש"ח עבור הטיפול, תוך טענה כוזבת כי עו"ד מסוים, שאת שמו סירבה לגלות, טיפל עבור לוי בתיק ועל כן יש לשלם לו. החייב טען בפני הנאשמת, כי אין באפשרותו לשלם את הסכום המבוקש ולכן לא העביר את הכסף לידיה.
סמוך לתחילת חודש אוגוסט 2005, כאשר הגיע החייב למשרדי ההוצאה לפועל בחיפה דרשה ממנו רקיר סכום של 650 ש"ח בטענה כוזבת, שזו אגרה שעליו לשלם ללשכת ההוצאה לפועל. לוי שילם לנאשמת בהתאם לבקשתה את הסכום הנ"ל, ואולם הנאשמת לא מסרה לידיו קבלה וטענה שמערכת המחשבים אינה עובדת זמנית. הנאשמת לא העבירה את הכסף שקיבלה מלוי ללשכת ההוצאה לפועל ושלשלה את הכסף לכיסה.
ב-2.8.05 הגיע החייב למשרדי לשכת ההוצאה לפועל בחיפה ומסר לידי הנאשמת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ הקיים כנגדו. הנאשמת לא הכניסה את הבקשה לתיק ולא העבירה את הבקשה כנדרש להחלטתו של ראש ההוצאה לפועל.
ימים ספורים לאחר מכן ביצעה הנאשמת, על דעת עצמה, פעולה במחשבי ההוצאה לפועל, לפיה בוטל צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד החייב, וזאת מבלי שניתנה על כך החלטה כדין על-ידי ראש ההוצאה לפועל.
לאחר הפעולה שביצעה הנאשמת היא התקשרה לחייב והודיעה לו על ביטול צו העיכוב כנגדו. בהמשך, זייפה הנאשמת מסמך הודעת ביטול הנושא את חותמת לשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ובו נאמר כי לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 5.8.05 בטל צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד החייב.
את המסמך הנ"ל מסרה הנאשמת לידי החייב, על-מנת שיוכל להציגו, אם יידרש לכך, עת יממש כוונתו לצאת מהארץ. בהסתמך על הפעולה שביצעה הנאשמת, יצא החייב מהארץ בתאריך 6.10.05, וחזר לארץ ביום 12.10.05, ואולם על אף חזרתו לארץ לא פעלה הנאשמת להחזרת צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו.
ניסיון להעלים ראיות
לאחר שהנאשמת נחקרה במשטרה בגין האישום הראשון, היא חששה מגילוי כל העובדת הנוגעות לעבירות שביצעה. רקיר התקשרה לחברתה, אשר עובדת גם היא בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, וביקשה לעשות פעולה במחשב על-מנת להחזיר את צו עיכוב היציאה מהארץ. העובדת לא נענתה לבקשתה של הנאשמת ודיווחה על כך למשטרה.
בהמשך, ביום 11.12.05, במהלך שיחה טלפונית בין הנאשמת לבין החייב, ביקשה הנאשמת מהחייב שישמיד את הודעת הביטול של צו עיכוב היציאה מהארץ שמסרה לידיו, על-מנת שלא תגיע לרשות חוקרי המשטרה.
במעשים אלו, מתארת התביעה, רקיר ניצלה באופן מחפיר את עובדת היותה עובדת ציבור, ולא פעלה באופן הראוי לעובד ציבור.
