בית המשפט לתביעות קטנות דחה באחרונה את תביעתו של זוג נופשים כנגד חברת הנסיעות השטיח המעופף, במסגרתה טענו כי בית-המלון שבו שוכנו היה "מושבה ישראלית" בבולגריה, והוגש בו "אוכל ישראלי" ולא "אוכל מקומי" כפי שציפו.
התובע, גונדה יוסף, ורעייתו, הזמינו, באמצעות הנתבעת, חבילת נופש על בסיס חצי פניסיון בורנה שבבולגריה. הזמנת הנופש באה בעקבות שובר שניתן לתובע ברשת הקניות "סופרסנטר", במסגרת מבצע משותף שלה ושל הנתבעת, בו הוצעה חבילת הנופש במלון "הוואנה".
במסגרת תביעתו טען גונדה, שהשטיח המעופף הפרה את חובתה למסור לו פרטים מהותיים על בית-המלון, ושאילו היתה ממלאת חובתה ומוסרת לו נתונים אלה, לא היה מזמין את חבילת הנופש. לדידו, עם הגיעו לבית-המלון בעיר, התברר לו ש"המלון הזה הוא 'מושבה ישראלית' בבולגריה". האוכל שהוגש היה "אוכל ישראלי", שכלל דגים מלוחים בארוחות הבוקר, שניצלים, קציצות או שיפודי עוף, וכן חומוס, טחינה וכיוצ"ב מאכלים "ישראלים".
עוד נטען, שהגם שלא מדובר במטבח כשר בהשגחה, לא ניתן היה לקבל אומלט עם קתלי חזיר בבוקר, והוגשו עוגות "פרווה", מהן מתנזר התובע בדרך כלל בשל טעמן.
לסיכום הדגיש גונדה, כי הוא מצפה שבבית מלון בבולגריה יקבל אוכל מהמטבח הבולגרי ולא אוכל ישראלי, והנתבעת חייבת היתה לידע אותו מראש על כך שמדובר בבית מלון המגיש אוכל שכזה.
שופטת בית המשפט, יעל אילני, בחנה את טענות הצדדים, וקבעה כי אינה מוצאת ממש בטענות התובע. מעדותו של גונדה, הטעים בית המשפט, עולה שסופקו לו ארוחות מלאות, וכי גם על איכות המזון והאוכל אין בפיו טענה.
"הנתבעת אינה יכולה להיות אחראית לתפריט המוצע ומוגש בבית מלון זה או אחר. לא מצאתי בתפריט הכולל דגים מלוחים בארוחת הבוקר, או חומוס וטחינה ושניצלים, דבר חריג ומהותי, כזה שהנתבעת צריכה היתה להניח, ברמת ודאות קרובה, שלו ידע אותו התובע היה נמנע מרכישת חבילת התיור, וכפועל יוצא צריכה היתה לדווח עליו לתובע בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג - 2003".
יצוין, הוסיפה השופטת, שעל-פי תקנות אלה חייבת הנתבעת ליתן מידע באשר למספר הארוחות המוצעות במסגרת חבילת התיור, ולא על התפריט המוצע בהן.
במקביל, נדחתה גם טענת התובע, שבהזמינו בית מלון ב"בולגריה" מצפה הוא, באופן טבעי, לקבל ארוחות מהמטבח הבולגרי. בתי המלון, הודגש, מציעים ארוחותיהם לאו דווקא בזיקה למטבח המקומי.
"יתרה מכך, התובע העיד שעוד לפני שביצע את ההזמנה ערך בירור לגבי בית המלון באינטרנט. אם היו לתובע דרישות מיוחדות באשר ל'אופי' הארוחות אותן מציע המלון, היה עליו לברר זאת קודם לביצוע ההזמנה, ואם רצה ארוחות מהמטבח הבולגרי צריך היה לציין דרישתו זו מפורשות".
אשר על כן, דחה בית המשפט את תביעתו של גונדה, והורה לו לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 400 שקלים.
