טובה השדכנית
א המקרוגל של רוח'לה
רבקי ממש מתאימה לבן של הבורנשטיינים, אני מחליטה כשאני רואה את הבת של שפרה רוזנטל. שפרה רוזנטל היא המורה המקבילה שלי בכיתה א' בבית ספר "מורשת רבי", ואנחנו נפגשות זו אצל זו אחת לשבוע כדי לתכנן מערכי שיעור.
רבקי, הבת של שפרה, כבר בשידוכים, ושפרה ממש לחוצה, כי עוד מעט גם הבת שלה, דבורי, מגיעה לשידוכים. אם רבקי לא תתחתן בזמן, היא עלולה לעכב את כולם. ומה יהיה עם צביקה ומוישי, שעומדים בתור אחרי רבקי ודבורי?
אוי, אני זוכרת אותם כשהם עוד היו ממש קטנים. תמיד אמרתי: "את צביקי אני רוצה לרוחל'ה שלי." הוא היה כזה צדיק כבר כשהיה בגן. צדיק זה לא מילה! נ-ש-מ-ה! הוא תמיד ויתר לכולם, ואף פעם לא התלכלך כמו כל הילדים האחרים. תמיד שמע בקול אמא שלו. אין לכם מושג איזה אוצר זה! האישה שלו תהיה מ-א-ו-ש-ר-ת. אני אומרת לכם, פשוט מ-א-ו-ש-ר-ת! וחוץ מזה, לא שזה ממש עקרוני בשבילי, אבל למשפחת רוזנטל יש כסף. תסמכו עלי בעניין הזה. בדקתי את זה טוב-טוב. זה לא שאני לא אסכים שרוחל'ה תתחתן עם בן תורה, עילוי שאין לו כסף, חו"ח, אבל אתם יודעים איך זה היום... למי יש כסף לחתן את הילדים? תנו לי שם אחד!
כבר כשהייתי קטנה, אבא שלי זיכרונו לברכה היה אומר: "גיטל'ה תהיה שדכנית." ואמא שלי, תיבדל לחיים טובים וארוכים, שתהיה בריאה עד מאה ועשרים, תמיד השוויצה: "הקלפטע הזאת עוד תגיע רחוק, היא יודעת לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלה."
נו, שוין. אני דווקא הלכתי ללמוד בסמינר את "הגיל הרך". בכלל לא חשבתי שאני אהיה שדכנית פעם, אבל אתם יודעים איך זה, צריך לחתן ילדים... מאיפה אני אקח כסף לחתן אותם, תגידו, מאיפה?
אז התחלתי לעסוק קצת בשדכנות. לא, אני עושה את זה לשם שמיים, לא בשביל הכסף, שלא תחשבו. אבל אצלנו אומרים שמי שלא משלם מינימום אלף דולר (וזה זול!) בשביל השידוך, השידוך חו"ח יכול להתקלקל. רבנים גדולים אומרים את זה, אז מי אני שאתווכח?
האמת היא שהכי משתלם לעשות שידוך חרדי. שם משלמים לך בלי בעיות. והכי טוב משלמים הליטאים, אבל אני לא בררנית, ולוקחת מכל הבא ליד. מה שהקב"ה מזמן, אני לוקחת. אפילו מזרוחניקים וחוזרים בתשובה.
יצא לי בזמן האחרון לשדך כמה מזרוחניקים. יודעים מה זה מזרוחניקים? אלה עם הכיפה הסרוגה. האמת שבהתחלה לא כל כך הכרתי את האוכלוסיה הזאת, אבל גיליתי עולם ומלואו. מזרוחניקים זה לא מִקשה אחת כמו שחושבים, יש כל מיני סוגים. יש "גוּשניקים", כאלה שהם נישט אַהין און נישט אַהער, פרווה כאלה. "גושניק" זה על שם הישיבה בגוש עציון, שהרבנים שם הם, עפעס, מערכניקים כאלה.
ויש מתנחלים, שיש להם כל מיני משוגֶעתן. הם מוכנים לגור רק על גבעות, ואם הבחורה לא מוכנה לגור על הגבעות –זה לא שייך. זה לא ילך!יש "מרכזניקים", כלומר בסגנון של הבחורים שלומדים בישיבת "מרכז הרב", שהם קצת אסטרונאוטים, רחפנים כאלה. ויש גם את סגנון "הר-המורניקים", שדומים מאוד ל"מרכזניקים", רק שהם לומדים בישיבה אחרת, שנקראת הר-המור. ככה ש"הר-המורניק" ו"מרכזניקית" זה שידוך טוב, אבל חו"ח חו"ש לא "גושניקית". פשוט לא יעלה על הדעת!
ולא דיברתי עדיין על גודל הכיפה ועל הציציות. חשוב מאוד איזה סוג כיפה יש לבחוּר. זה מתחיל מכיפת גְרוש, פיצקעלע, עד שזה מגיע לכיפות הגרוזיניות הענקיות.
והבנות? נראה לכם שזה עסק פשוט? יש "שָׂמחֵמיות", שזה מקביל ל"מרכזניקיות", וזה בא מהשיר "שׂמחֵם שׂמחֵם שׂמחֵם בבניין שולֵם". הן מעופפות, והולכות טוב עם "מרכזניקים". הן דוסיות זרוקות שלובשות חצאיות מטאטאות-מדרכות ושרוולי שלושת-רבעי, שבמילים פשוטות אפשר להגדיר אותן שלוכיות ורחוביות. ויש את הסטייליסטיות המחויטות, שהולכות עם בגדים אופנתיים ועם שסעים בחצאיות ככה שרואים להן את כל הרגליים. הן מתאימות לסטודנטים בעיקר, ולא חלילה ל"בינישים", שרוצים ללמוד תורה בישיבה. עם "בינישים" הולך יותר טוב הזרוקות עם השלושת-רבעי.
יש גם את ה"ברסלבניקיות", שהולכות טוב רק עם "ברסלבניקים". "ברסלבניקים" זה אלה שנכנסים לכם בין הגלגלים של האוטו באמצע כביש בין-עירוני ומתחילים לרקוד לכם. כן, עם הכיפות הלבנות והטְשוּפטשיקְל. תעזבו אותי, רובם שם חוזרים בתשובה, אה-יֶענֶע דתיים. בינינו, אני לא בטוחה אפילו שהם שומרים נגיעה, כלומר שהם לא נוגעים זה בזו עד החתונה, אבל תמחקו את מה שאמרתי לכם עכשיו, ובטח ובטח שלא הייתי צריכה להתחיל לדבר על זה. היום בערב אני הולכת, בעזר השם, לחוג שמירת הלשון, ושוב נפלתי. אבל איך בעלי אומר: "שבע ייפול צדיק וקם." אז אני בטוחה שהקב"ה רואה ללבב, ויודע שאני עושה השתדלות.
אני אומרת לכם, דיפלומה אני יכולה לקבל על הידע שלי על המזרוחניקים!
אז מה אני רוצה לספר לכם? תשמעו מה קרה לי: יום אחד באה אלי בוכה השכנה מהבית ממול: "תשמעי טובה, תעשי טובה! את חייבת למצוא מישהו לבת שלי! כל החברות שלה מתחתנות, והיא עדיין רווקה. היא כבר בת עשרים ואחת, מה אני עושה? אני כל כך דואגת."
את האמת? אני מכירה את הבת שלה מאז שהיא נולדה, והיא נישט אַזא מציאה. אלה כמעט המזרוחניקים היחידים באזור שלנו בבני ברק.
אמרתי לה: "בשמחה, מה אני לא אעשה בשביל השכנה הנפלאה שלי! אני כל כך אוהבת אתכם, ולצורית שלך מגיע את הכי טוב, תאמיני לי! ומה הבת רוצה?" שאלתי.
"צורית מחפשת מישהו שיֵשב וילמד תורה, אבל לא צוּ"ל, אם את מבינה למה אני מתכוונת."
"את האמת? אני עם הדיפלומה שלי עוד לא נתקלתי במילה צוּ"ל. את מוכנה לדבר בפשטות, ככה שגם אני אבין?"
"צוּ"ל זה קיצור של צדיק ורע לו, אחד כזה שמתייסר כל הזמן. צורית רוצה אחד כזה עם שמחת חיים, כמוה."
שמחת חיים? כמוה? חשבתי בליבי, הרי היא נראית נֶעבֶעכית כזאת. לא ראיתי אותה אף פעם מחייכת... נו, בסיידר! זאָל זַיין שמחת חיים! אמא שלה אומרת שמחת חיים, אז שמחת חיים. שיהיה.
"הבחור צריך להיות גבוה, כי צורית לא אוהבת נמוכים. ובשום אופן לא ספרדי, עד כדי כך אנחנו עדיין לא מיואשים, אם את מבינה למה אני מתכוונת..."
את זה דווקא הבנתי אפילו לפני שהייתה לי דיפלומה. ספרדי לאשכנזייה? רק אם היא נכה או שיש איזה קלקול במשפחה, איזה מייסֶע לא נעים, רק אז הולך גם ספרדי.
"וכמובן שהוא צריך להיות עם כסף, כי את יודעת, חיתנתי כבר שלושה ילדים, ולא נשאר לי הרבה."
"ואיזה סוג של בחור את רוצה? 'מרכזניק'? 'גושניק'? 'ברסלבניק'? 'קָרליבכיסט'?" ניסיתי להפגין קצת את הידע שלי. מה יש? שתדע שאני לא סתם משדכת מי שבא. אני בוחרת טוב-טוב.
"הבת שלי רוצה רק מישיבת ירוחם. היא אמרה לי ששמה לומדים בחורים בדיוק מהסוג שהיא רוצה. אני לא יכולה להסביר לך עכשיו על רגל אחת את ההבדלים, אבל זהו, זה סגור אצלה. רק מירוחם."
ירוחם זה עיירת פיתוח, לא? זה מה שאני יודעת, אבל אם היא אומרת, זאָל זַיין ירוחם.
במקרה יש לי קרובי משפחה מזרוחניקים (אבל רצוי שלא תפיצו את זה בכל מקום, זה לא טוב לשידוכים של הילדים שלי), והבן שלהם, דווקא שיינער בחור, לומד שם בירוחם. (עד שיחזור בתשובה, כמובן, ויהיה חרדי...)
"אני עוד היום מרימה טלפון למישהו מירוחם, יהיה בסיידר! עוד הערב אני חוזרת אלייך," אמרתי לה, והלכתי להוציא את הקטן מהחיידר.
"תודה! אני סומכת עלייך!" קראה אלי מרחוק והלכה.
בערב הרמתי טלפון לבת דודתי מרים ואמרתי לה: "תשמעי יש לי בחורה עשר, שרוצה בחור מירוחם. אולי שוקי יוכל לסדר מַשהו בישיבה שלו?"
"אני לא יודעת... את מכירה את שוקי, כזה ביישן... קשה לי להאמין שהוא יפנה למישהו... וחוץ מזה, יש בישיבה גמ"ח אחותך, ככה שהבחורים מסודרים מבחינת שידוכים, את מבינה..."
לא! ממש לא הבנתי! את המילה גמ"ח אני מבינה טוב מאוד, אבל מה זה הגמ"ח אחותך הזה? עפעס גמ"ח שאף פעם לא שמעתי עליו. אחר כך רק הסבירו לי שזה גמ"ח של שידוכים: הבחורים בישיבה דואגים לשידוך של האחיות שלהם ללא תשלום.
"מרים! את חייבת לעשות לי טובה! גמ"ח שמ"ח, יש פה בחורה מיוחדת במינה! לא אחת של גמ"חים, אחת של חנות יוקרה, אם את מבינה מה אני אומרת. תעשי טובה, תני לי, אני אדבר עם שוקי, הוא חייב לעזור לי."
"בסדר. ביום שישי הוא יהיה בבית, ותוכלי לדבר איתו."
"מרימ'לה, מה, את עושה צחוק? עד יום שישי לחכות? אמרתי לך שזה לא סובל דיחוי. וחוץ מזה, אסור לדחות שידוכים. את לא יודעת?"
מרים, בת דודתי, נכנעה מייד והבטיחה לדבר עם שוקי. עוד באותו ערב היא חזרה אלי עם הצעה נהדרת לטענתה. ומה היא אומרת לי? "מצאתי לך בחור עשר. בחור רציני שלוקח ברצינות את הלימודים. החבר'ה אומרים עליו שהוא צו"לניק, ותאמיני לי, בימינו זאת רק מעלה, לא חיסרון! תראי, אני אומרת לך את האמת, הוא לא שחקן כדורסל, אבל הגובה שלו סביר, והוא ממשפחה של צדיקים, גומלי חסדים. להורים שלו יש גמ"ח של אוכל לעניים, בקיצור, משפחה נהדרת. רק מה? אבא שלו ספרדי... לא, חלילה, האמא אשכנזייה טהורה, אבל האבא ספרדי. אבל שלא תחשבי סתם ספרדי, הוא עורך דין האבא שלו."
חשבתי שאני נופלת מהכיסא. צו"לניק, נמוך וספרדי. זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו!
"ואין לך עוד משהו?"
"לא. זה היחיד שפנוי עכשיו בירוחם בשיעור של שוקי."
שוין, אין ברירה. לפעמים צריכים אומץ בחיים, ומזה ב"ה קיבלתי הרבה... ומה לא עושים בשביל הפרנסה. ושוב, שלא תבינו אותי לא נכון, אני עושה את זה לשם שמיים, אבל הרבנים אמרו שצריך לשלם בשביל השידוך, אז מי אני שאתווכח איתם? אז הרמתי טלפון כמו שהבטחתי לשכנה שלי, והודעתי לה שמצאתי לה בחור עשר, בדיוק כמו שהיא מחפשת: עילוי, צדיק הדור, השפיץ של הישיבה, אבא עורך דין, משפחה גומלת חסדים, גבוה, בעל מידות שלא מוצאים כל יום, והעיקר – לומד בירוחם.
אבל מה? אמרתי לה, "אני לא נוהגת להציע למישהי בחור לפני שאני רואה אותו בעיניים. אז בואי נגיד שתוך יומיים אני נותנת את האוקיי הסופי. בסיידר?"
"בסדר!" אמרה לי השכנה, ועוד באותו ערב צלצלתי לסלולארי של הבחור, וקבעתי איתו למחרת בערב אצלי בבית.
ועכשיו אני מגיעה למייסע ממש. למחרת בערב סידרתי מהר את הבית, רחצתי מהר את הקטנים ואמרתי לבעלי: "יצחק, תשכיב את הילדים לישון. עוד מעט מגיע המיקרוגל של רוחל'ה." בטח לא הבנתם את השְטיק וואַרט שאמרתי עכשיו, אז אני אסביר: כל שידוך שאני עושה, זה כסף בשביל החתונה של רוחל'ה, והערב, אם ירצה השם, אני עושה עוד שידוך, משמע, כסף לנדוניה של רוחל'ה, אז אני ובעלי בינינו אנחנו לא אומרים "כסף", אנחנו אומרים "מיקרוגל", "מכונת כביסה", "סירים", פארשטייסט?
עם הבחור קבעתי בשבע, אבל משהו, עפעס, התקלקל כאן.
עוברת שעה, והבחור לא מגיע. עוד שעה, והוא לא מגיע. הילדים מזמן נרדמו, אפילו הגדולים כבר הלכו לישון. יצחק נרדם על הגמרא בסלון, ואני יושבת ומחכה. אני יוצאת למרפסת, מציצה בחלון. שום דבר. הבחור לא מגיע. השעה עשר וחצי. הבחור לא בא, והבחור גם לא מצלצל. תאמינו לי, לחכות למשיח כבר יותר פשוט. התקשרתי לסלולארי שלו: "המנוי אינו זמין, אנא נסו שנית מאוחר יותר." מאוחר יותר? מחר אני צריכה ללמד, אני צריכה לקום מוקדם!
עוברת עוד חצי שעה, ושוב המנוי אינו זמין. אני מתפוצצת! ידעתי שעם ירוחם יהיו לי צרות. עיירת פיתוח! למה מצפים, לְמָה?
בסוף, בשעה שתים-עשרה, התייאשתי. אלא מה? אמרתי ליצחק: "קוּם שוין. במקום לישון על הגמרא, תישן על המיטה!"
עברו מאז כמה שבועות, ושום דבר. הבחור נעלם. את האמת? דבר כזה אף פעם לא קרה לי. התביישתי להראות את הפרצוף שלי אצל השכנה, אבל בסוף החלטתי שחייבים להיות מֶענטש ולהודיע שאין בחור, אחרת עוד יכולים להפיץ עלי בעיר שאני לא אמינה, ושמילה שלי זה לא מילה.
הרמתי טלפון ואמרתי: "שלום, מה שלומך שכנהֶסטֶע, בטח את שואלת את עצמך למה לא התקשרתי עד עכשיו, נכון?"
"לא נורא," אומרת לי השכנה.
"לא, זה כן נורא! הייתי צריכה להתקשר מייד, אני ממש כועסת על עצמי!"
"אל תכעסי על עצמך," אומרת לי השכנה.
"אני חייבת להסביר לך למה לא התקשרתי. אני מחכה לבחור בבית שלי, ופתאום הוא מצלצל ומודיע לי שהוא החליט לצאת קודם עם איזו הצעה אחרת, ושהוא יהיה איתי בקשר. לא רציתי לאכזב אותך, ובגלל זה לא התקשרתי אלייך. חשבתי שאולי הוא יחזור אלי אחרי יום-יומיים, אז בשביל מה לבלבל לך את המוח. את מבינה?"
"לא נורא," אומרת לי שוב השכנה, "את עשית השתדלות, וגם בשביל זה יש שכר בשמיים."
על שכר בשמיים היא מדברת לי! על מה היא מדברת? אני קודם כול צריכה שכר כאן, בארץ, בשביל החתונה של רוחל'ה!
"מגיע לי מזל טוב," אומרת לי פתאום השכנה.
"מה? יומולדת? יום נישואין?" אני שואלת.
"לא בדיוק. אתמול צורית התארסה," אומרת לי השכנה בשמחה.
"מ...מ...מ... מזל טוב! אוי, כמה שאני שמחה! באמת מגיע לה, בחורה כל כך נחמדה! מי המאושר?"
האמת היא שהייתי בהלם. ידעתי שאת המיקרוגל אני כבר לא אראה מזה.
"כשהקדוש ברוך הוא רוצה, השידוך מגיע בן רגע," אומרת לי השכנה. "ואפילו בלי שידוך! ממש משמיים נפל הבחור, בדיוק כמו שהיא מחפשת כל הזמן."
"כשזה בַּאשֶערט, זה באשערט!" אני אומרת, והשכנה מספרת לי על הנס: "יום אחרי שדיברנו, לפנות ערב, צורית הייתה בדרך הביתה. זה היה בערך בשעה שש וחצי."
"נו, מה חשוב עכשיו השעה? אני רוצה לשמוע," אמרתי. הייתי סקרנית עד השמיים לשמוע את הסיפור.
"פתאום עובר ליד צורית בחור. לא שחקן כדורסל, אבל גבוה ונאה כזה, ושואל אותה אם היא יודעת איפה זה רחוב העבודה מספר שמונה. צורית אמרה לו שזה ממש לא רחוק, ושזה בדיוק מול הבית שלה, ושהיא ממש תשמח להראות לו את המקום. וככה תוך שהם הולכים ביחד ומשוחחים, התברר שהבחור לומד בירוחם! את שומעת? בירוחם! צורית שלי ממש התלהבה, והשיחה נמשכה ונמשכה ונמשכה, עד אחת-עשרה בלילה. פתאום אומר לה הבחור: 'לגמרי שכחתי. הייתי צריך להיות בשעה שבע ברחוב העבודה שמונה, אבל לא נורא, אפשר להיפגש איתך גם מחר?' וככה זה נמשך, עד שאתמול הם התארסו. תראי, זה לא בדיוק מה שחיפשנו, אבל צורית מאושרת, וזה העיקר, לא?"
חשבתי שאני מתעלפת על המקום. מזל שהשיחה הזאת הייתה בטלפון, ושהיא לא ראתה את הפרצוף שלי. הרי זה הבחור שא-נ-י מצאתי! שא-נ-י הזמנתי לכאן! אבל קצת לב יש לי. קצת מענטש צריך להיות. אז אמרתי לה: "שיהיה במזל. מכל הלב, מ-כ-ל הלב, מ-כ-ל ה-ל-ב!"
שוין, גם שכר משמיים זה משהו, לא?
- רוביק רוזנטל נטל משפטים מסיפור זה וציטט אותם בספרו "מילון הסלנג המקיף".
משפטים מסיפור זה מלווים את המושגים המילוניים: מזרוחניק, גושניק, שומר נגיעה, בנות שמחם, ברסלבניק, שלוכי, איינה ועוד.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
