סיפור אמיתי (פרק 53)

לאחר שדני ביקש להיפגש עם השופט רבינוביץ כבר לא הייתה כל דרך לנסיגה. משהו בנימת-קולו של השופט רבינוביץ העיד עליו שהוא כמעט חיכה לשיחה הזאת - ואולי לא. דני לא הצליח לגבש לעצמו הערכה חד-משמעית בעניין זה.

השופט ירוחם רבינוביץ ידע, לפחות, על נסיעתה של רותי לארה"ב. בכך, לא היה שום ספק. רותי באה להיפרד ממנו - ולבקש לקבל מראש את קצבתה בעד חודשיים.

אולי הוא ידע יותר מזה - אבל דני לא יכול היה לדעת אם זה אכן כך. המיקום והשעה נקבעו והשניים מיהרו לנתק את השיחה. עוד באותו הלילה הכל יקרה - או שלא יקרה. לא הייתה כבר כל אפשרות לעשות סיבוב-פרסה.

לא דני, ולא לשופט רבינוביץ, לא יכולים יהיו למחוק את דבר הפגישה שעצם התקיימותה מטילה צל כבד על שניהם.

הפגישה עלולה לשרוף את שניהם. אי-אפשר לצאת ממנה ללא חבלות של ממש. זה היה ברור לדני - וזה גם היה ברור, כנראה, באותו השלב, גם לשופט רבינוביץ.

שופט שנפגש בנסיבות כאלה עם סנגור לא יוכל לתת, לכשיישאל על כך, הסבר טוב, אלא אם הוא ינקוט בפעולות-מנע מסוימות. כל הסבר שהשופט רבינוביץ ייתן אחר-כך יצטרך להיבחן על-פי הגיונו - וזה לא יהיה פשוט.

לכל מי שיבחן את השתלשלות הפגישה, על נסיבותיה, יהיה ברור, שגם אם השופט רבינוביץ לא ייכנע למה שיידרש ממנו לעשות, עצם ההסכמה להיפגש עם דני בן-אור, עורך-דין שמשמש שלוחו של מי שעניינו אמור להתברר בפניו למחרת בבוקר, יש בה יותר מטעם לפגם.

יש בה, למצער, כישלון ערכי שאי-אפשר לעבור עליו בשתיקה. שופט שכך נוהג, לא יכול להישמע אחר-כך בטענה שהוא פעל בנסיבות מאוד חריגות.

שופט לא אמור להיפגש עם אף אחד בכיכר-העיר בנושא שאמור להיות נדון בפניו.

דני ביקש למלכד ללא-מוצא את השופט רבינוביץ על-ידי עצם הסכמתו למפגש מעין זה - וזה היה ברור גם לבן-שיחו.

עם זאת, דני לגמרי לא היה בטוח שיש למפגש הזה סיכוי טוב - ולכן הוא לקח בחשבון אפשרויות-פעולה שונות שעשויות לסייע לו לצאת מן העיסה הדביקה שלתוכה הוא נגרר. דני גם לא יכול היה לדעת, באותו השלב, אם הוא עצמו לא הוכנס פה למלכודת שאותה טמן לו השופט רבינוביץ - ואולי גם אחרים.

אם השופט ירוחם רבינוביץ ידווח, לדוגמה, על הפגישה, מראש או בדיעבד, בדרך כזאת או אחרת, ויטען שהוא בסך-הכל ביקש לראות כיצד מנסה מגה-עבריין לסלק אותו מדרך הישר, אז הוא יוכל, אולי, לחלץ את עצמו מכל מצוקה אפשרית. זאת, בתנאי שההסבר יתקבל על הדעת; מה שלגמרי לא בטוח נוכח העובדה שבתו של מי שיבקש שיקבלו את ההסבר שלו נמצאת בסכנה של ממש.

ויש גם אפשרות אחרת; שגורמים שונים מתמרנים הן אותו, עורך-הדין שמטריד לא-מעט את המערכת, והן את השופט, לתוך מלכודת - וגם על האפשרות הזאת דני חשב. החשש הזה ניקר במוחו מאז שחברו, העובד במוסד המיוחד, סיפר לו על המעקבים אחר דירת-המסתור.

גם המוסד המיוחד וגם הרצל מרציאנו רשמו לפניהם הישגים בתחום הזה - ולכן לא מן הנמנע שמישהו בצמרת המשטרה החל לגלות רגישות-יתר לשילוב הזה שבין המעקבים של מרציאנו לבין העובדה שהוא-עצמו, סנגורו-בעבר, מגיע לאותה דירה.

ייתכן גם, שאותו גורם אף יעלה - ואולי זה כבר קרה - על הקשר של דני לרותי, בתו של השופט ירוחם רבינוביץ; ולא מן הנמנע, שאותו גורם למד גם על קשרים שיש לה עם גורמים עבריינים או על אורח חייה.

דני בן-אור, המנוסה, החכם, שקל נכון את כל האופציות. הוא רק לא ידע שמולו ניצב כוח, רב-עוצמה, חכם ומנוסה לא-פחות ממנו, שיש לו יתרון ללא שיעור עליו.

הוא זה שמחזיק במשאביה הבלתי-נגמרים של הרשות המבצעת - וביכולותיה לפעול גם מתחת לרדאר המשפטי. והוא זה שיכול לגרום לדברים לקרות.