קראתי שמח"ט בנימין מעריך שגדל פה דור של נוער פלשתיני "שלא זוכר את 'חומת מגן' (2002) ולא מפחד מאתנו". אכן הנוער הפלשתיני בוודאי שאינו זוכר את "חומת מגן", והוא גדל באווירה של "התנגדות עממית" פלשתינית (סכינים, דריסות, בקבוקי תבערה) שלפחות מאז החלה ב-2010, מדינת ישראל אפשרה לה להשתולל באין מפריע בשטחי יהודה ושומרון עד לפני מספר חודשים. יתר על כן, בראיה היסטורית, כנראה שמאז החל הטרור הפלשתיני נגד הישוב היהודי לפני כמאה שנים, כל דור של צעירים פלשתינים היה צריך כל פעם להתחיל ללמוד שיש מה לפחד מהיהודים אם רוצים לשחוט אותם. ועד שלמד, החברה הפלשתינית התדרדרה ונכנסה לפיגור, ואלו החברה היהודית רק פרחה ושגשגה. בואו ונכניס לרגע את הטרור הפלשתיני הנוכחי לרצף היסטורי על-מנת שנקבל את הפרופורציות הנכונות להבנתו ולהבנת המציאות הביטחונית שבה נמצאת כיום מדינת ישראל.
והפעם - "חנפנותו אומנותו", שופטת בירושלים, מביש, שק חבטות, מלבות את האש ופליטת-פה 
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
