האם הרש"פ בדרך לקריסה?

כל הנתונים מהשטח מעידים כי בנושא הר-הבית חלה רגיעה ממשית בעקבות ההבנות שהושגו בין ישראל לירדן, בתיווך אמריקני, כולל הצבת מצלמות שיפקחו ברציפות על המתרחש במתחם. מהבחינה הזו אין איום ממשי מהשטח על יציבותה של הרשות הפלשתינית לאחר הרגישות הדתית האיסלאמית הגבוהה שליוותה את הנושא הזה בשנה האחרונה.

הרשות הפלשתינית ממשיכה לשלוט בשטחי הגדה הנתונים לאחריותה (שטחי A), ו"אינתיפאדת הסכינים" מתנקזת כרגע לפיגועים המבוצעים על-ידי בודדים המחפשים לפגוע בחיילי צה"ל או במתנחלים ולא באנשי הרשות הפלשתינית, היקף הפרות הסדר בגדה יורד בהדרגה.

הרשות הצליחה בחודשיים האחרונים "להכיל" את כל הפרות הסדר במוקדי החיכוך שם צה"ל בגדה ולא לאפשר לפרץ הזעם והאלימות להתפשט לכל רחבי השטחים ולצאת מידי שליטתה. ביקורו האחרון של קרי בישראל היה על-פי בקשתו של הנשיא אובמה במגמה להשיג רגיעה אך הוא לא הצליח במשימתו וגל הפיגועים נמשך, עם זאת המשך הטרור במתכונת הנוכחית איננו מסכן את יציבות הרשות.

פריצתה של "אינתיפאדת הסכינים" הביאה לכך שיו"ר הרש"פ מחמוד עבאס הפסיק את איומיו כי הוא מתכוון לפרוש מתפקידו והוא מנסה כרגע לשלוט בגובה הלהבות של גל האלימות כדי לנסות ולמנף אותו לצרכיו המדיניים.

במקביל נמשך קרב הירושה בצמרת הרשות, דבר שמעיד על כך שגם בכירי הרשות מעריכים כי אין שום סכנה להמשך יציבותה ויש כמה מועמדים הרואים את עצמם ראויים להחליף את מחמוד עבאס בתפקיד יו"ר. למרות האירועים האלימים, הרש"פ ממשיכה ללא הרף את מאבקיה המדיניים נגד ישראל בזירה הבנלאומית.

הרש"פ ממשיכה להתקיים, היא מתנהגת באופן פסיבי ומתחמקת מחידוש המשא-ומתן עם ישראל וממתינה להזדמנות שתביא לפריצת דרך בנושא הבעיה הפלשתינית, בינתיים היא ממשיכה בניהול חיי היום יום של האוכלוסייה הפלשתינית בתחומי שליטתה בגדה.
למעשה, הפיצול הפיזי והפוליטי בין הגדה לרצועת עזה יצר מצב ששתי ישויות מדיניות, הרש"פ וממשל חמאס ברצועה, פועלות במקביל כשכל אחת מהן מנהלת בשטח הנתון לשיטתה את חיי התושבים על-פי תפיסותיה הפוליטיות.

הרשות הפלשתינית מקבלת את תמיכתן של מדינות ערב המתונות שאינן מעוניינות באינתיפאדה. המדינות התורמות וישראל אף הן אינן רוצות בקריסת הרש"פ לכן הן ממשיכות להזרים לה כספי סיוע ואת כספי המיסים שישראל גובה עבור הרש"פ. פקידי הרש"פ ממשיכים לקבל את משכורותיהם מדי חודש דבר שמהוווה אלמנט מובהק של יציבות.

הנקודה החשובה התורמת ליציבותה של הרש"פ הינה התיאום הביטחוני עם ישראל שהוא חלק מהסכמי אוסלו. לא רק ישראל מרוויחה ממנו אלא גם הרש"פ, מאז מבצע "חומת מגן" בגדה, צה"ל חודר לכל מקום, כולל בשטחי הרש"פ, ומסכל כל איום טרוריסטי על ישראל ועל שלטונו של מחמוד עבאס.

מאידך גם הרשות פועלת מדי פעם לסכל פיגועים נגד ישראל, על-פי נתונים של הפלשתינים מאז תחילת"אינתיפאדת הסכינים" סיכלה הרש"פ כ300 ניסיונות לבצע פיגועים נגד ישראל, גם אם הנתונים מוגזמים מאוד הרי שהדבר מעיד על כך שהרשות מבינה שהמשך שלטונה מותנה ברגיעה ביטחונית והיא איננה מעוניינת בשבירת הכלים עם ישראל.

"אינתיפאדת הסכינים" לא מצליחה לתפוס גובה בהעדר מפקדה אחת המתאמת את הפעולות, עדיין מדובר באינתיפאדה של יחידים שאינם נשמעים לרש"פ או להנחיות הפלגים הפלשתינים. בשטח יש מתח רב והרבה תסכול ושנאה לישראל המלובים על-ידי מערכת הסתה ותעמולה ארסית, אולם כל זה איננו מספיק לערער את יציבות הרש"פ, כוחות הביטחון של ישראל נוקטים בצעדי מניעה וכן גם מנגנוני הביטחון של הרש"פ, כל צד מעוניין להרגיע את השטח מסיבותיו שלו.

בהיעדר אופק מדיני כרגע, בגלל סירובה של הרש"פ לחדש את המשא-ומתן עם ישראל ללא תנאים מוקדמים, נראה שהמצב הנוכחי יימשך עוד תקופה ארוכה. ברש"פ יודעים היטב שאין סיכוי לפריצת דרך מדינית לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב, ממשל אובמה איננו יכול לספק את הסחורה.

מאידך-גיסא, הרש"פ חוששת שתנועת חמאס תנצל כל חולשה או פרצה כדי לנסות ולהשתלט על הגדה, לכן היא מעדיפה את המשך המצב הקיים ושיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל על פני פיוס לאומי ושת"פ עם חמאס החותרת למוטט את שלטונה.

מאזן הכוח בגדה נוטה לטובתה של ישראל והיא שמכתיבה את המציאות הביטחונית הקיימת המשמרת גם את הרש"פ ואת יציבותה, אם המצב הזה ישתנה והפלשתינים ישלטו בשטח עלול לקרות בו מה שקרה ברצועת עזה, אנשי חמאס ישליכו את פעילי פתח מגגות הבתים ויכבשו את המוקטעה ברמאללה. בכירי הרשות הפלשתינית מבינים זאת היטב.