"זה הכל האשכנזים אשמים"

לפני פחות משבועיים נערך בירושלים כנס ששמו בלבד רמז על אופיו יוצא הדופן: "געגוע לבית" הוא נקרא, אירוע שנועד לציין את גירושם ויציאתם של היהודים ממדינות ערב. אירוע מכונן בהיסטוריה המדממת ורבת הייסורים של העם היהודי, שגם היום, 67 שנה לאחר קום המדינה, סובל מתהליך מוזר של התעלמות והשכחה, כאילו התרחש אי-שם מעבר להררי החושך.

אין פלא, שמבחינה תקשורתית לא זכה הכנס אלא להדים מועטים בלבד. התקשורת שלנו, רובה אם לא כולה, תשמח לעסוק במסכנותם של הפליטים הפלשתינים - ציבור הפליטים היחיד בעולם, שקיבל גושפנקה בינלאומית למעמדו הנצחי, ולכבודו הקים האו"ם ארגון מיוחד, אונרא, הדואג לפרנס את עצמו - אבל פליטים יהודים, ועוד ממדינות ערב? מי זוכר, מי שמע, מי מכיר ומי יודע? ואת מי זה בכלל מעניין.

חבל מאוד שזה לא מעניין. כי על-רקע הבורות הכללית בנושא, שלמרבה הצער גם מערכת החינוך שותפה לה, צומחים גם גידולי פרא של סילופים היסטוריים. בינתיים מדובר בטפטופים ראשונים, אבל המגמה ברורה. הרי לשם כך גם נולד רעיון ה"נכבה" הפלשתינית.

למה להיתמם. אין מדובר רק במטרה חינוכית: איזכור האסון ("השואה") שפקד את הפלשתינים ב-1948. מדובר בשיכתוב ההיסטוריה, כך שבורים, מיתממים או סתם אידיוטים שימושיים המשרתים את האינטרס הפלשתיני, יקבלו מושג שיקרי על מה שאירע כאן.

הרי הדור שעדיין חי וזוכר, הולך ותם מן הארץ. אבל יש מי שמעוניין, גם בשולי הרחוב הפוליטי הישראלי וגם באקדמיה, למחוק מן הזיכרון את הכרוניקה המתועדת, כי מי שהוליד את הנכבה אינם אלא מנהיגי מדינות ערב בצוותא עם אלה שדיברו בשמם של ערביי ארץ ישראל (אז עדיין לא הומצא הביטוי "העם הפלשתיני").

כל ההנהגה נוטפת השנאה התהומית אשר דחתה קטגורית את תוכנית החלוקה שהציע האו"ם, רק מפני שהייתה גלומה בהצעת הפשרה גם הכרה במדינה יהודית, ובמקביל קראה ל"מלחמת השמד" (כך במקור!) נגד מדינת ישראל שבדרך.

את העובדה שהפלשתינים עצמם הם שהובילו לחרקירי צבאי ומדיני, מפני שבניגוד לכל התחזיות - גם זו של מחלקת המדינה של ארה"ב - ישראל יצאה כמנצחת מן העימות הא-סימטרי. עכשיו מנסים תועמלני השקר הפלשתינים, בשיתוף פעולה עם סייעני השמאל הקיצוני בישראל, להנחיל לעולם ולנו נרטיב היסטורי שיקרי, האומר: ישראל, היא האחראית הבלבדית לעוול שנגרם לעם הפלשתיני. לכן היא צריכה להודות בכך, לשלם על חטאה (כלומר על נצחונה) בהשבת הפליטים (או ליתר דיוק צאצאיהם) ולפצותם כספית.

במילים אחרות: ניצחתם? אז תתנצלו!


מסתירים את האסון


על-רקע השיפוצים ההיסטוריים הללו, חשוב למשפצים גם להעלים מן התודעה הציבורית את אסונה של יהדות מדינות ערב וארצות המגרב. צריך להתמקד רק במסכנים האמיתיים, שהם הפלשתינים, הלא כן?

אז הנה דוגמה איך הפרויקט הביזארי הזה עובד. לפני כחודש התארחו שתי נשים באולפנו של ירון לונדון, בערוץ 10. אחת מהן ייצגה את "הקשת המזרחית" והשנייה הייתה ערבייה ישראלית. שתיהן חזרו מביקור ברמאללה אצל יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן. למותר לציין, שהשתיים לא יכלו לבחור במה יותר אוהדת ומפרגנת מזו הנושאת את השם "לונדון את קירשנבאום".

דקות ארוכות דיברו השתיים על יחסי הרעות המופלאים ששררו בכל אותן מדינות ערב, בהן היו גם קהילות יהודיות גדולות. "אידיליה" הייתה הגדרה ממעיטה, לחיי האושר והשלווה כפי שתיארו שתי האורחות הנלהבות באולפן המתמוגג, את החיים המשותפים של היהודים ושכניהם הערבים.

פוגרומים? רדיפות? שחיטות? ביזות? גירוש? החרמת רכוש? יוק. בבית הספר לשיכתוב ההיסטוריה של השמאל היהודי-ערבי, לא שמעו על כך דבר. למשל, לא שמעו בכלל על ה"פרהוד", הפוגרום המפורסם לו נפלו קורבן יהודי עירק בחג השבועות של שנת 1941, פוגרום בו נרצחו מאות יהודים (יש רק הערכות, והן נעות בין 200 ל-600) ואלפי בתים נבזזו.

שתי יחצ"ניות חזון השלום המזויף גם לא שמעו דבר וחצי דבר על מה שאירע ליהודי לוב, ליהודי סוריה, ליהודי תימן, ליהודי מצרים, ליהודי אירן, ליהודי אלג'יריה, ליהודי מרוקו. הן לא הזכירו גם במילה אחת כיצד הוחרם רכושם של מאות אלפי היהודים בידי השלטונות, שהתירו את דמם והכריחו אותם לעזוב את בתיהם בעירום ובחוסר כל.

בדיון אחר שנערך באותו אולפן, בנושא אחר, העיר ירון לונדון כי התנועה הציונית היא ש"הרעילה את היחסים בין ערבים ויהודים"(!). לכן חשוב מאוד לציין, כי רבים מהפוגרומים, הרדיפות, מעשי הטבח וההתנפלויות התרחשו בכלל לפני הקמת מדינת ישראל.

אז מה שיבש את האידיליות המופלאות של חיי היהודים עם שכניהם הערבים, כפי שתיארו לנו שתי תועמלניות הדו-קיום המדומה? למה נעלמה פתאום הפסטורליה הדו-לאומית?

אני משער שקוראים רבים ישערו כי ההסבר שאביא כאן כפי שהושמע באותו שידור, נלקח בטעות מהרפרטואר של "הגשש החיוור". אז זהו, שלא. ובאמת, הוא כה הזוי עד שלא ברור אם הוא נובע רק מזדון יתר או מחוש הומור פרוורטי.

"זה הכל האשכנזים אשמים", הסבירו שתי המרואיינות, בלי למצמץ ובלי להסס. "הם האשמים בקלקול היחסים הטובים בין יהודים לערבים".

עכשיו אנחנו סוף-סוף יודעים מי אשם! לא המתנחלים האיומים הם שאחראים לסכסוך הבלתי פתיר במזרח התיכון (לתשומת ליבו של המזכיר ג'ון קרי).

עכשיו גם אפשר להבין מדוע דורשים הפלשתינים כתנאי מוקדם להשגת שלום ("צודק ובר קיימא"), שכל האשכנזים הישראלים יחזרו תחילה לארצות מוצאם, כדי לפנות מקום לילידי הארץ המקוריים.

ובא לפלשתין גואל.