|
|
[צילום: מרק ישראל סלם/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אני מביע "מחאה נמרצת" נגד החלטתה של שרת התרבות והספורט,
מירי רגב, שלא לבקש משר האוצר,
משה כחלון, לקנוס את סינמטק תל אביב בגלל קיומו של פסטיבל סרטי נכבה "48 מ"מ". אני מוחה על ניסוח ההודעה של משרדה של רגב: ... אין בסרטים עבירה על החוק. משנשלל חשש זה ולאחר התייעצות עם גורמי המקצוע במשרד, השרה לא תפנה למשרד האוצר בסוגיית פסטיבל הנכבה".
אינני יכול להבין איך הגיעה השרה להחלטתה "כה מחפירה" אחרי שאנשיה צפו בסרט, שנעל את הפסטיבל, ובו הושמעו קריאות מפורשות של שמונה עשרה פרות מניבות חלב, שנקנו מרפתן ישראלי ל"מאבק מזויין באמצעות חלב וגבינה" של תושבי כפר סחור בהרי יהודה. למעלה משעה צפו אנשיה של מירי רגב באולם דחוס בקהל, ושמעו את הקריאות ל"מאבק מזויין של חלב וגבינה". הם ראו את המראות ושמעו את קריאות המרי של משק ביתי הכולל תרנגולות ופרי גינות ירק ביתיות, המעודדות קניית תצרוכת פנימית, שעמל כפיים של בני הקהילה יצרו רק כדי לא לקנות תוצרת מיובאת.
דשן פרות
טרם פרוץ האינתיפאדה הראשונה שולח צבא הגנה לישראל יחידות צבאיות חמושות כדי לעצור את ראשי המאבק המזויין של חלב, גבינה, עופות, ביצים ושאר ירקות בבית סחור. הרכב המביא תוצרת תנובה אין דורש לסחורה שלו, אך צבא הגנה לישראל החליט שחייבים לשבור את המאבק המזויין בלהבות חלב וברשפי אש של גבינה. לשם כך מוטל עוצר. לשם כך מתרוצצים חיילנו חמושים בלילות לשבור את המאבק המזויין המחומש בפצצות תבערה של דשן פרות ובעשן של כדי חלב.
קשה היה לי כצופה לקבל את עוצמת הפער בין שיח הומני ואנושי של 18 פרות מניבות חלב - ישראליות פלשתיניות - המצליחות להכיל את כל הכאב של שני העמים החיים על אותה כברת ארץ, ובין ההתבהמות של צבא כובש במאבק נגד קהילה פלשתינית, שבמקרה המתואר בבית סחור היא ברובה אקדמאית, המחליטה על מאבק מזויין של חלב וגבינה.
