על עצי אשוח ומופלטות

השואה הלבנה היא למעשה ההתבוללות היהודית עקב נישואי תערובת בתפוצות השונות, כשהפרט החריג הוא כמובן הקהילה החרדית ששומרת בקנאות על צביונה לאורך השנים. השאלה כיצד להתמודד עם המצב הנ"ל סבוכה ביותר, היות והיא מכילה בתוכה את הצורך לשמור על ערכי דמוקרטיה, נאורות ויהדות כאחד, וזאת מבלי להיהפך לחברה חרדית קנאית וסגורה.

במילה אחת הפיתרון לבעיה הינו עלייה, אך הלכה למעשה העלייה היא כרגע בגדר תיאוריה שכן מאז שנות התשעים המוקדמות לא היה גל עלייה גדול לישראל, וכזה לא צפוי בעתיד הקרוב, לפחות עד אשר יעשו הצעדים הנדרשים ע"י מוסדות המדינה ושליחיה על-מנת שישראל תוכל להוות אלטרנטיבה ראויה ליהודי העולם, הבוחרים להגיע לא בגלל היות המדינה הרע במיעוטו או מבריחה מגורל אכזר - אלא מתוך בחירה.

אחת הבעיות המרכזיות שמונעת מיהודי העולם לעלות היא העובדה שמדינת ישראל שמחה לקבל יהודים לחיקה, אבל אינה מוכנה לדאוג שזה יהיה ביתם. בכדי לעשות זאת על המדינה להגמיש את הקו הניצי-הלכתי של עסקניה בכל הנוגע לסוגיות דתיות, דבר המונע מישראל להוות אלטרנטיבה אמיתית, לאלו שאורך חייהם אינו הלכתי אבסולוטי.

רפורמים וקונסרבטיבים - מאבק מתמיד

מספרם של היהודים הרפורמים והקונסרבטיביים בעולם הינו גבוהה מאד. בארה"ב למשל, שיעור נישואי התערובת עומד על כ 50%, כשבממוצע רק אחד משלושה ילדים של זוג מעורב בוחר להגדיר את עצמו כיהודי (מקור: ארגון הלל) אם מדינת ישראל רואה את עצמה כבית לאותם יהודים עליה להתעשת במהירות.

נקודה חשובה שיש לזכור בעת התייחסות למהות יהדותם ול"צורך" בהם כאן, היא העובדה שמתוקף היותם יהודים, באופן כזה או אחר, הם היו נדונים לרצח בשואה, והלא מדינת ישראל הוקמה בין השאר בכדי לתת מענה לפשעי השואה, ולהוות בית ומקלט לכל יהודי באשר הוא כזה?

בכדי להמחיש את חומרת המצב, אתייחס לדוגמא לזכות הנישואים. ללא נישואים אזרחיים והכרת המדינה בהם היהודים הללו לא יוכלו לעלות. מצב זה הינו בעייתי במיוחד היות וההלכה לא מכירה בנישואים שאינם הלכתיים, ועל כן רבים מבין אותם יהודים או ילדיהם נחשבים ממזרים ופסולי החיתון למיניהם.

הטיעון אינו מופנה כמובן אל הרבנות הראשית שתכיר בהם או שחלילה תשנה את ההלכה (גם אם תרצה אין לה או לאף אחד סמכות שכזו), אלא שהמדינה תאפשר לאזרחים את הזכות הנ"ל, הניתנת לאותם אזרחים בכל מדינה אחרת בעולם. הוא הדבר לגבי נישואי תערובת. אותם אנשים שאינם חיים בארץ ולא נישאו בתוך הדת, במוקדם או במאוחר תאבד זהותם היהודית (בין אם שלהם או צאצאיהם). לעומת זאת, במידה והם ימצאו את ביתם בישראל, הם יוכלו לחיות את חייהם כאזרחים, לקבל חינוך עפ"י חוקי המדינה היהודית, ולאפשר להם ולילדיהם להישמר כחלק מהעם היהודי, ולו רק לאור הסביבה והתרבות שבה הם חיים.

אחד הטיעונים הנפוצים נגד הכרה בגיורים השונים ובנישואים השונים היא שבעתיד לא יוכלו לדעת מי יהודי עפ"י ההלכה, ויאלצו לנהל מרשם מיוחד לצורך העניין. כמו כן נוהגים לטעון שההורים בבחירתם להינשא שלא עפ"י ההלכה מונעים מילדיהם את האפשרות של חתונה יהודית, וגוזרים את גורלם מראש.

מול טיעונים אלה אטען שמי שחפץ להינשא עפ"י ההלכה ואינו עומד בקריטריונים ההלכתיים יוכל להתגייר כהלכה ולעשות כרצונו, ובאם הוא פסול חיתון עפ"י ההלכה, הוא בכל מקרה יהיה כזה, שכן העובדה שלא מכירים בנישואים אינה מונעת אותם, אלא רק מאלצת את הבוחרים בדרך זו לממש את בחירתם במקום או בדרך אחרת, ובמקרה הגרוע, אותם אנשים פשוט לא יחיו במדינה, וכך למעשה נאבד אותם.

זו כמובן אינה הסיבה היחידה לכך שהעולים מדירים רגליהם מהמדינה. סיבה מרכזית נוספת היא היותה של מדינת ישראל לא אטרקטיבית דיו בכדי להוות אלטרנטיבה למדינות אמריקה ואירופה המפותחות. הדרישה היא שמדינת ישראל תפתח את כלכלתה ואת רמת החינוך שלה לרמה כזו שתוכל להתחרות במדינות אלו, ולא להסתפק בעליונות על מדינות עניות ונכשלות. עליה זו ברוכה אמנם, אך היא מלווה בקשיי קליטה רבים במיוחד, ומצריכה השקעה ארגונית וכלכלית רבה הרבה יותר.

עליית צפון אפריקה - לא למדנו את הלקח

עניין נוסף הוא קליטתם של העולים. קליטתה של יהדות צפון אפריקה לקחה שנים רבות, ולוותה בקיפוח, גזענות, ניצול ואליטיזם ממסדי, אשר מעבר לפן האנושי הדוחה, ההשלכות של התנהגות זו מתבטאות בקליטה חלקית של העולים, ולמשקעים רבים בינה לבין מי שנחשבו אז לאוכלוסיה המקומית בנוסף שאריות של גזענות וטענות על קיפוח עד עצם היום הזה. מאז חלפו עשרות רבות של שנים, אך האם נלמד הלקח? התשובה לדעתי היא לא.

המערכת לא השכילה לטפל בבעיות האוכלוסיה האתיופית והניחה שקליטתם היא זהה לזו של העולים הרוסים. כך נוצר מצב שבו אוכלוסיית האתיופים מצאה את עצמה מבודדת בישובים, כשרבים מבניה מתדרדרים לפשע וסמים כתוצאה מהעוני המחפיר ומחוסר האפשרויות בפועל.

מדינת ישראל מתהדרת בהיותה רב תרבותית מצד, וכור היתוך יהודי מהצד השני. האם בתור שכזו ניתן למצוא בה את קליטתה של התרבות והמנהגים האתיופים? האם מישהו מכיר מנהגים או חגים כאלו? בחגיגות המימונה (המאד טעימות אגב) מתדפקים הפוליטיקאים על דלתותיהם של החוגגים מתוך תקווה שיצטיירו בתקשורת בקורקטיות יתרה. האם דרוש שיעבור עוד דור או שניים על-מנת שיקלטו, אם בכלל, האתיופים במדינה או שיכירו בתרבותם כלגיטימית, או שידבקו החברה והממסד בגישתם הפטרנליסטית וימתינו עד שהדורות יחלפו, הזקנים יתפגרו והתרבות ה"זרה" תישכח (תשננו את השם - חג הסיגד).

לעומת האתיופים, יוצאי ברה"מ זכו לא רק בכך שתרבותם אינה מוכרת, אלא אף מקוטלגת (בעיקר בגלל בורות) כתרבות נוצרית ולא רצויה. בעקבות מאמרי הקודם, נתקלתי בתגובות המפחדות ממיצובם של עצי אשוח במדינה בתקופת חג המולד ומסמלים נוצריים כביכול ברחבי המדינה. לו היו מראים לעולה מברה"מ תמונה של אדם שמן בעל זקן לבן הלבוש אדום , והיו שואלים אותו בעברית במי מדובר - התשובה הייתה כמובן "סנטה קלאוס". אך לו היו שואלים את אותו ה"רוסי" ברוסית התשובה הייתה "דייד מארוז" שפירושו הוא סבא כפור - משמעות הדבר רחוקה מלהיות סמאנטית. בתרבות הרוסית סבא כפור ועץ האשוח מסמלים את בוא החורף, ואת החג המשפחתי שמתלווה אליו.

חג המולד - בניחוח רוסי

הקשר בתרבות הסובייטית בין העץ והשמן עם המתנות לבין ישו ובית לחם פשוט אינו קיים. יש לזכור שברוסיה הסובייטית הדחיקו את הדת ואף היו מקרים שבהם הפכו כנסיות למבנים ציבוריים ואף לבתי מרחץ! המידה היחידה שהחג כן מתקיים באווירה נוצרית היא בקרב הנוצרים הפרובוסלאביים (המגדירים את עצמם ככאלה) כשחגם נחגג למעשה בימים האלה, כשבועיים לאחר \שאר העולם הנוצרי, בהתאם ללוח השנה הנוצרי הישן. אני מזמין את הקוראים לחפש בארץ את אותם פרובוסלאביים. (בניגוד גמור לאלו שבדמגוגיה פשוט מכונים "גויים")

חגיגות חג המולד, על אף שמו בעברית, הינן אספקט תרבותי, והקשר בינם לבין הדת הנוצרית בקרב רוב העולים אינו קיים. ובדיוק כשם שלא יעלה על הדעת לשלול את חגיגות המימונה מהמרוקאים, או לקרוא לה תרבות ערבית, כך לא ראוי לדחות בגסות את חגיגות החורף של הרוסים. צריכים לקחת בחשבון שמקורם של חגים רבים בישראל אינו יהודי מובהק, ומושפע מהתרבויות השונות שבה חי הריכוז היהודי לדורותיו. לגבי המימונה יש סברות שונות החל ממקור הערבי לחג שמטרתו מזל וזיווג טוב ועד חגיגות לזכרו של מימון בן יוסף, כשאפילו בכתביו של בנו, רבנו הגדול הרמב"ם ניתן לזהות את השפעת הרקע התרבותי של סביבתו המוסלמית.

כמו כן, הטוענים להיות מקורו של החג נוצרי בעייתית יואילו בטובם להסביר כיצד התרבות הישראלית אמצה לחיקה את ראש השנה הגרגוריאני, הנקרא לא פחות מאשר על שמו של "אוהב" היהודים הידוע - האפיפיור סילבסטר, או לחילופין את חג האהבה הידוע כ"וולנטיינס", הנקרא ע"ש הכומר ולנטינוס שאינו כידוע יהודי במיוחד. אין מדובר בתופעות שוליות אלא בתופעה בעלת גושפנקא ציבורית ענפה, המתבטאת למשל בציפייה הלא מוסברת לנשיקה המסורתית בין יונית לגדי, למיקי ויעקב או אולי בין גאולה אבן ואורי דן (סביר להניח שהאייטולות האירנים יתגיירו לפני שזה יקרה).

ברצוני לציין לטובה, בתקווה שמדובר בסנונית המבשרת, את מערכת חדשות הערוץ השני שנתנו לכתבת המוכשרת נטאשה מוזגובייה שותפות בהגשת חדשות השעה 6 על אף מבטאה הבולט. פעולה המכניסה את העולה למרכז הקונסנזוס, שלשם שינוי יציג אותו כאדם המייצג מעבר להיותו עולה, את יכולותיו ודעותיו בתחומים השונים. מי יודע, אולי עוד נזכה בקרוב למגיש אתיופי. מי ייתן.