כרבים אחרים קראתי את הידיעות שהתפרסמו בעיתוני סוף השבוע וגם אצלכם, בדבר אי מוכנות העורף למלחמה הבאה והזדעזעתי
שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, אחרי כל הדיונים, החלטות ולנוכח הידיעות על האיומים הקרבים על העורף וכמעט ולא זז הרבה בתחום המוכנות לקראת הבאות.
לא מקלטים, לא החלפת מסיכות אב"כ לא תקינות ואפילו לא מה שנוגע למיגון אקטיבי כלומר נשק נגד טילים ורקטות. ובינתיים מתווכחים אם להעביר את הגנת העורף ממשרד הביטחון למשרד לביטחון פנים.
שנה יקרה עברה והעבודה העיקרית כולל המיגון וההצטיידות כמעט ולא החלה. היכן ההתארגנות וההכשרה של הרשויות המקומיות שכשלו במלחמה? היכן משרדי הממשלה שתפקדו באופן לקוי בכל הקשור לעורף והיכן תוכניותיהם המתאימות לשע"ח חרום? היכן בחינת החוקים והתאמתם למצבים השונים (מל"ח)?
כאזרח מן השורה, הייתי מאוד רוצה שתוקם ועדת שרים לענייני העורף בחרום, שיעבדו על תוכנית אב כוללת להגנת העורף בחרום כולל תחומי אחריות וקישור, מי אחראי על מה ולמי הוא כפוף. תוכנית האב חייבת להיעשות על-ידי הממשלה ולחייב את כל הגופים כולל צה"ל, שאמצעיהם יפגשו בסופו של דבר בשטח, בהגנת התא המשפחתי.
ויפה שעה אחת קודם.
