ארגוני שמאל רדיקליים בשיתוף ערבים ישראלים ערכו אתמול הפגנת תמיכה בהפסקת המלחמה ברצועת עזה זאת לאחר שבג"צ קבע שתותר הנפת דגלי פלשתין בהפגנה.
בשעות הערב המוקדמות הגעתי לשם וראיתי כמה אלפים של מפגיני שמאל צועדים מכיכר רבין עד לרחבת הסנימטק. בצידי הדרך התארגנו להן גם הפגנות תמיכה בלחימה בעזה, צעירים הניפו את דגלי ישראל וצעקו למפגיני השמאל שעברו בסך: "בוגדים, בוגדים" ועוד כמה מילים שהדעת לא סובלת.
שאלתי את ח"כ גלעד ארדן מהליכוד, שהיה בין מארגני הפגנות הנגד, "מדוע לא לארגן הפגנת תמיכה בלחימה ולא להגיב להפגנות השמאל'? ארדן ענה לי תוך כדי כך שהוא עונה לטלפונים ומנסה גם לארגן את הקהל ש"ניסינו לארגן אבל לא הגיעו רבים". זה מה שנקרא הרוב הדומם שיושב לו מול מקלטי הרדיו ומכשירי הטלוויזיה, כוסס ציפורניים ופוחד לצאת לקור התל אביבי. היום, נדמה שלהט ההפגנות נשאר רק אצל הקיצוניים מימין ומשמאל, ושהודעות האס אמ אס מחליפות את השלטים והמגאפונים.
במהלך ההפגנה ניגשתי לאחת המפגינות שמוחות נגד מלחמה ושאלתי אותה "מדוע הם לא מניפים את דגלי ישראל?" היא אמרה לי שהימין ניכס לעצמו את הדגל; "אפילו על המטוסים שמפציצים יש את הדגל", היא אומרת לי בהבעת אכזבה כשהיא מתעלמת מכך שערביי ישראל מניפים מאחוריה את סמל הלאומיות הפלשתינית.
כשאני מתקדם קצת בהפגנה אני רואה מפגין מהתנועה האנרכיסטית. חבריו הלכו כדבוקה אחת כשבראשונה נישאים שלטים בגנות המלחמה ו"הרצח" בעזה. מדי פעם מתגנב אל הקבוצה מפגין ימני שזורק הערה או קללה ומניף את דגל ישראל כאות התגרות. שאלתי את אחד המפגינים האנרכיסטים "איך זה שאנרכיסטים לוקחים חלק בהפגנה פוליטית? הרי אתם נגד כל פעילות ממוסדת ופוליטית". הבחור השיב לי כי "אנחנו רק מביעים סולידריות עם הסבל הפלשתיני, ואנו כן בעד התארגנות אבל לא בחסות המדינה". שאלתי אותו אעם הוא מגדיר את עצמו כפטריוט? הוא חשב שנייה ואמר לי "אני לוקל פטריוט, בעד התארגנות מקומית למען הקהילה". לאחר מכן הוא מציע לי שעדיף לפרק את המדינה "כי זוהי העבדות החדשה".
בצד הדרך אני מבחין לפתע באישה לא צעירה שנראית המומה. משהו מטריד אותה. היא מסתכלת לכל הצדדים כלא מאמינה ופורצת בבכי. ניגשתי וניסיתי להבין את העניין: "אני גרה בשדרות ובאתי לבקר את בתי, עברתי פה במקרה ואז הבנתי שהאנשים הללו מפגינים נגד המלחמה. ואני שואלת", היא אומרת לי תוך שדמעות חונקות את גרונה, "איפה הם היו כל שמונה השנים שסבלנו מהטילים? למה הם לא באו להפגין שם?" ואז היא המשיכה בדרכה.
ברחבת הסינמטק אני פוגש את ח"כ לשעבר מטעם מר"צ, מוסי רז. שאלתי אותו אעם הוא שמע שתנועת מר"צ החליטה לא לתמוך בההפגנה. "אני לא שמעתי דבר כזה" הוא ענה לי כמיתמם. לידו הניף מישהו שלט עם חולצה של מר"צ ועליה כתוב: "חיים אורון חסר פה".
בקצה הרחבה אני שואל כמה צעירים ערבים מקלנסוואה וסכנין, "נו, מה יהיה?" הם אומרים לי שהכל תלוי בישראל ובעיקר באמריקה שנותנת נשק לישראל". אני מנסה לברר אם יש להם צל של בקורת כלפי מה שחמאס עושה ברצועה אך הם עדיין מאשימים את ישראל באחריות בלעדית למה שקורה. תוך כדי מתאספים לידי עוד אנשים שמנסים לברר 'באיזה צד אני' .
אני אומר להם שישראל כבר ניסתה הכל, כולל יציאה משטח הרצועה ופינוי אלפי מתנחלים. מה אתם הייתם עושים במקרה הזה? "אתה ניזון מהעיתונים הישראלים" הם אומרים לי. ובחור ערבי נוזף בי כשהוא עם בירה ביד: "אתה צריך לכתוב בצורה אובייקטיבית על מה שקורה". אחד מן המפגינים הערבים תושב קלנסוואה מספר לי בצד שהוא נוהג להכין שלטים בגנות המלחמה בהם הוא קורא לאולמרט רוצח, אותם הוא מציב בכניסה לכפר. "באחד הימים", הוא מספר לי, "הגיעו אליי נציגי שב"כ ורצו לדבר איתי על העניין. אמרתי להם תפדאל, רק תגידו לי במה אני אשם". איש השב"כ, כך לפי טענתו, ניסה להאשים אותו במסרים המסיתים שהוא מפיץ. "אמרתי לו שאסור למשטרה להיות מעורבת פוליטית. אני הרי מכיר טוב טוב את החוקים", הוא מספר לי בגאווה."לבסוף הם החליטו להאשים אותי בהשחתת חזות העיר" הוא אומר לי כלא מאמין.
כשההפגנה כבר עמדה להסתיים פגשתי כמה נשים שנושאות שלטים ועליהם כתוב 'פסיכו-אקטיביזם'. לאחר בירור קצר מתברר לי שאלו הם קבוצה של מרפאים מתחום בריאות הנפש שיוצאים נגד הלחימה בעזה ונגד עוולות חברתיות. בסוף ההפגנה עוד שמעתי אותן מסננות אחת לשנייה "זהו סיימנו, בואו נלך לשתות איזה הפוך".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
