צריך לזכור יסוד חשוב - "שהלילה הזה כולנו מסובין", והכלכלה נשענת בעצם על משאב חברתי ולא חומרי. שהרי ההגדרה של הציוויליזציה שווה לסך המאמצים הקהילתיים המשותפים של אלפי דורות.
באוקראינה ראיתי בתים ללא ברז של מים למרות הנהר שחצה את הכפר, בגלל חוסר שיתוף פעולה. כלומר, האוצר והבנקים צרכים לתת העדפה לחברות בינוניות ואפילו לעוסקים זעירים ולפרטיים, שם תהיה הצלחתם והצלחתנו, כי זאת הגדרתה של ההצלחה.
בהרצאותיי אני אוחז בכוס חד פעמית ושואל: כמה אנשים היו שותפים לייצורה של כוס חד פעמית אחת? והתשובה: כ-20 אלף איש, אם לוקחים בחשבון גם את אלה שבנו את הרכבים ואת המספנה של האונייה שהובילה את הכוס. לא בכדי לא ראינו אף אסקימוסי מתבודד שהצליח. בייל גייטס הצליח בזכות 30 אלף עובדיו שאותם הוא רתם למשימה משותפת.
ולעצם התובנה:
אלוקים אומר למשה, למרות שהוא גדול הנביאים, "מה תצעק אלי?" ביחיד, "דבר אל בני ישראל ויסעו!" ברבים כי זאת ההגדרה של ההצלחה ו/או הציוויליזציה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
