האסון הקשה שהרעיד את עולם הספורט

ב-15 באפריל 1989 נערך באיצטדיונה של "שפילד וונסדי" חצי גמר הגביע האנגלי בין נוטיגהאם פורסט לליברפול. ברוב האיצטדיונים באנגליה באותה תקופה היו מותקנות גדרות ברזל גבוהות שתפקידן היה לחצוץ בין החוליגנים לבין המגרש.

כנהוג במשחקים מרכזיים, האיטדיון חולק לשלושה חלקים שתפקידם היה להפריד בין אוהדי שתי הקבוצות. אך בשל פקקים שהיו באותו יום, איחרו אוהדי ליברפול למשחק והחלה להצטבר צפיפות נוראית על שערי האיצטדיון. על-מנת להקל על הלחץ שהצטבר בכניסה החליטה המשטרה לפתוח מספר שערי יציאה שבהם לא הותקנו דלתות מסתובבות. אבל גם מהלך זה לא הועיל מכייון שהאוהדים התנפלו על שני המבואות הראשיים לאיצטדיון ויצרו שם דוחק בלתי נסבל שגרם לדלילות האוויר אצל האנשים ולתחושת מחנק איום.

הדוחק נגרם גם כתוצאה מכך שלא היו סדרנים ושוטרים אשר יכוונו את התנועה. כתוצאה מהמצב החליט שופט המשחק להפסיקו לאחר שש דקות.

בשלב זה הרשויות היו במבוכה גדולה. המשטרה סברה שאוהדים פרצו למגרש על-מנת לחבל בו ולכן שלחו תגבורת לשם, אך גם מהלך זה נכשל היות שקציני המשטרה רק העצימו את תחושת הדוחק שגם כך היה בלתי נסבל.

חלק מהאוהדים ניסו להציל אוהדים אחרים (אם בהנשמה מפה לפה או בהכנסת אלונקות במגרש והעברת הפצועים אל תוך האמבולנס.

סה"כ נהרגו באירוע זה 93 איש ונפצעו 766.