לאחרונה התכנסה ישיבה מיוחדת של ממשלת ישראל, כדי להעביר תקציב דו-שנתי לשנים 2012-2011. אינני יודע מה מתרחש בדיוק במפלגת העבודה, האם האחרונה נושמת את נשימותיה האחרונות, או שמא זוהי ירידה לצורך עלייה. בכל מקרה, חמשת שריה המקרטעים של מפלגת העבודה, יצאו נגד התקציב הדו-שנתי. למעשה, עלינו לשאול את עצמנו מדוע.
הממשלה זקוקה לתקציב דו-שנתי, בעיקר בשביל שנתיים של שקט במחוזות הווכחנות הפוליטית, הרוויה בשרים ובסגני שרים מפוטמי אגו. אי לכך, אני קורא למפלגת העבודה לא להסתפק בהתנגדות זעירה לתקציב, אלא בפשטות - לפרוש לאלתר מממשלה זו.
צרה רודפת צרה לאחרונה, אם במהומות מסגד אל-אקצה בירושלים או בהיעדר מו"מ מדיני וקיפאון ביחסי ישראל-אבו מאזן ובמזרח התיכון בכלל. התקציב הדו-שנתי הוא בבחינת רוח וצלצולים אך גשם אין - רוב מהומה על לא דבר. הזמרת דלידה לא יכלה לנסח זאת טוב יותר בשירה הידוע "פארולה פארולה" [PAROLES PAROLES] (מילים מילים).
