האלימות בפינוי המאהל בג'סי כהן מביישת את חולון

מוטי ששון, העיר חולון זכתה בזכותך להיות עיר של תרבות.
אי-אפשר לקחת ממך, שאתה הוא זה שעיצב דמות של עיר המשדרת תרבות. נגיעות ידיך מורגשות בתרבות שוקקת חיים במדייטק, במוזיאון העיצוב, בתיאטרון חולון, במרכז הפדגוגי בחנקין ובעוד שורה ארוכה ומפוארת של פרויקטים חינוכיים ותרבותיים, שתקצר היריעה מלפרטם כאן.

לכן כואבת לי עוצמת הפער הבלתי מובנת בין העשייה התרבותית העשירה, שנזקפת לזכותך, ובין מה שראו עיני בג'סי כהן.

אני משוכנע, שניתן היה לפתור את ההתרחשות בג'סי כהן לא בדרך האלימה, שננקטה כלפי התושבים. זו הייתה אלימות, שמביישת אותנו כתושבי העיר.

הגעתי עם רעייתי ביום רביעי 8.9 בשעה 9.30 בבוקר למאהל בג'סי כהן עם עשרות ספרי ילדים כדי לתת לילדים, הזוכים לסיוע של מדריכי השומר הצעיר. דקות ספורות לאחר שהונחו הספרים על השולחן, הגיחו למעלה מחמישים שוטרי יס"מ, בתוספת עשרות שוטרים וקציני משטרה.

התופעה הכאובה הייתה השימוש, שנעשה בעשרות נערים בני 17-18 , המועסקים על-ידי חברת כוח אדם, המדורבנים על-ידי מנהל החברה לבצע את פעולת ההרס.

מה שהיה לפני רגע ספר קריאה הפך לבדל נייר קרוע, מה שהיה לפני דקה צעצוע הפך לגזר עץ שבור, כלי מיטה נזרקו לתוך משאית. במהלומות גרזן ובצעקות "יאללה יותר מהר" נופץ לרסיסים מה שהיה קורת גג. הצעקות של מנהל העבודה על עובד שנראה לו כמבצע את עבודתו באיטיות - "יא מניאק, אל תעמוד לי כמו נקבה, תעבוד יותר מהר" זו סטירת לחי לכל מה שבנית, מוטי ששון, במו ידיך במישור התרבותי.

מוטי ששון, אף לא אחד מהתושבים במאהל התנהג באלימות. האלימות היחידה הייתה של המשטרה, שנשלחה בהוראתך. עליה ניצחה אלימות מילולית של מנהלי העבודה, שהביסו את השפה העברית במלים, שרובן המקלדת ממאנת להדפיס.

מוטי ששון, אני משוכנע שאפשר היה למצוא דרך אחרת ולא שימוש בברוטליות, שהופגנה נגד תושבים, שמצוקתם היא אמיתית.

כאיש חינוך אני כואב, שבעירך, נער בן שבע עשרה תמורת עשרים שקל לשעה מועסק בחברת כוח אדם כדי להלום במהלומות גרזן על מה שהיה לפני רגע קורת גג של הורים וילדים . כל שיעורי האזרחות, שקיבל אותו נער בבית הספר בעיר חולון נרמסו כלא היו.

אני מבין, שפעילות ההרס נעשתה בהפתעה ובמהירות רבה כדי שהתקשורת לא תצלם עשייה ברוטאלית וצעקות קלגסיות של מנהל חברת כוח אדם "יאללה יאללה יותר מהר".

מכל האירוע הזה אני לוקח איתי את בקשת הסליחה של נהג משאית, שבקול חנוק אמר לי ולמספר תושבים, שהוא מצטער כי הוא נאלץ לעבוד בעבודה הזו.

מוטי ששון, תושבי ג'סי כהן , החיים במאהל, נתונים במצוקה אמיתית, הם אינם זקוקים לאמירת סליחה של נהג משאית הם זקוקים לפתרון אמיתי. וכל מה שהתרחש ביום רביעי 8.9 הוא כתם מוסרי, שכולנו כתושבי העיר חולון חייבים להסירו מעלינו.

מה שחזו הילדים במאהל ביום ההרס לא יתקן שום שירות פסיכולוגי בעיר חולון. חבל מאוד, שלא מנעת את השימוש הברוטלי המיותר של עשרות רבות של שוטרים וחברת כוח אדם "לִנְתּוֹש ,לִנְתּוֹץ, לְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס" כל מה שהיה קורת גג כולל תכולתו הדלה. הם זקוקים ברוח אותו פסוק של הנביא ירמיהו בפרק י, 10 להמשך הכתוב בפסוק "לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ"