גזלייטינג (בעברית לפעמים: ערפול, או תעתוע נפשי) הוא מונח פסיכולוגי שמתאר תהליך של מניפולציה רגשית, שבו אדם גורם לאחר לפקפק בתפיסת המציאות שלו, בזיכרונו או בשיפוטו. מטרת התהליך, לרוב, היא שליטה, השפלה, או הסטת אשמה.
|
|
אדם שמפעיל גזלייטינג עשוי:
- להכחיש עובדות שהתרחשו בפועל ("זה לא קרה")
- לטעון שהנפגע מגזים או מדמיין ("אתה שוב דרמטי")
- לשכתב את ההיסטוריה ("מעולם לא אמרתי את זה")
- להשתמש בעיוותים מתמשכים כדי לגרום לקורבן להרגיש "משוגע", "מבולבל" או "חסר ביטחון"
מקור המונח:
הביטוי "Gaslighting" מגיע ממחזה בריטי בשם "Gas Light" מ־1938, שעובד לסרט הוליוודי ב־1944. בו, בעל מתעתע באשתו בכך שהוא מעמעם את אורות הגז 1 בבית, וכשהיא מעירה על כך - הוא מתעקש שהיא מדמיינת. התוצאה היא שהיא מתחילה לפקפק בשפיותה.
|
|
|
- בזוגיות מתעללת - אחת הדרכים לשלוט בבן הזוג.
- בהורות פוגענית - כשהורה מערער על רגשות הילד ("אתה סתם רגיש מדי").
- בעבודה - כשממונה טוען כל הזמן ש"טעות שלך", גם כשלא.
- בפוליטיקה ובתקשורת - כטקטיקה של מנהיגים להכחשת מציאות ברורה.
|
|
|
|
גזלייטינג עלול לשחוק את הביטחון העצמי של אדם, להביא לחרדות, דיכאון, תחושת חוסר ערך - ולעיתים אף לתלות מוחלטת במי שמתעלל בו.
אם אתה חושד שאתה חווה גזלייטינג - חשוב לשים לב לדפוסים חוזרים, לחפש עוגני מציאות (למשל: לתעד, להתייעץ עם אחרים), ובמקרים חמורים - לפנות לייעוץ מקצועי.
|
|
1. "אורות הגז" (Gas lights) הם מנורות שפעלו באמצעות גז דליק – לרוב גז פחמימני – והיו נפוצות מאוד במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה, לפני התפשטות התאורה החשמלית. בבתים, ברחובות, בתיאטראות ובמסעדות – הגז זרם בצינורות, והודלק בפתיל או ברשת מתכתית, מה שהפיק אור חמים אך לעיתים גם לא יציב או מרצד. אפשר היה להחליש או להגביר את עוצמת האור דרך ברז שליטה.
עיתונאי וראש מערכת החדשות. חשבון ב-X
; פייסבוק
| תאריך: |
27/05/2025
|
|
|
עודכן: |
27/05/2025
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
כל אדם זכאי להזדמנות שווה להצלחה 
המודיעין בחן אותה בהמשגה ישראלית, והבין אותה כ"כלי לייעול תכנון, מ...
